הלילה השנים עשר: ביקורת על "12"
סקס, סמים ואסתי גינזבורג. את כל זה דווקא יש ב"12", אבל זה לא מספיק כדי להפוך אותו לסרט סביר
''12'', ארה''ב-צרפת, 2010, 93 דקות
"12" אמור להיות סרט נעורים. הוא מתבסס על האפיל של "אחת שיודעת" ולכן לתפקידים הראשיים לוהקו צ'ייס קרופורד חסר התועלת ושחקנית בשם אמילי מיד, מעין שיבוט פחות יפה של בלייר וולדורף. קרופורד הוא ווייט מייק - סוחר סמים מיוסר וחובב מעילי טרנץ' שמתגעגע לאמו שמתה מסרטן ומדבר עם ידידתו היחידה על כמה שכולם צבועים חוץ מהם. זאת מכיוון שעמוק בפנים הוא הולדן קולפילד וונאבי.
תואמת בלייר היא תלמידה מצטיינת ששומרת על בתוליה ומתמכרת בטעות לסם חדש הזורם ברחובות ניו יורק, "12" שמו. הסרט מתרחש בסוף שבוע אחד, והיו סמוכים ובטוחים שבסופו תמצא עצמה הבתולה המצטיינת מכורה לשטן הלבן ומוכרת את גופה לסוחר הסמים הכושי כאחרונת זונות הקראק. הדילר, אגב, מגולם על ידי 50 סנט. מה ציפיתם שהוא ישחק שם, דוקטורנט לשירת ימי הביניים?
ויש כמובן את אסתי שלנו, שרה הנצלנית שכל הבחורים במנהטן מאוהבים בה והיא אומרת להם משפטים כמו "יש לי הרבה חברים. לא שאני זונה, אבל בחורים שונים מעניינים אותי בשל סיבות שונות" ואז מבקשת מהם כסף, או סמים, או לוקחת להם את האייפוד. מלבדם יש עוד בערך שש-שמונה דמויות שונות שאין סיכוי לזכור את שמן או את הקשר שלהן לסיפור, ואולי לכן החליטו לתת לנו הסברים בגוף הסרט והלכו על אחד הווייס
הסרט מלא בפיוטי "כולם רוצים דברים, אף אחד כבר לא צריך כלום", שמובילים למסקנה העגומה שהיינו מעדיפים לסבול עוד עונה של "24" מאשר לראות את ג'ק באוור מתבזה בצורה כזאת. זאת ההזדמנות לציין ש"12" זמין גם ב-V.O.D למנויי HOT, אבל אם כבר לראות זבל אז עדיף על מסך גדול כדי לחפש צלוליט אצל אסתי.
הסרט מאוד מוקפד ויזואלית ועלק אמנותי, כולל כל מיני שוטים קופצניים וחללים לבנים ריקים, שאמורים להדגיש בדידות ואובדן אבל בפועל סתם מעיקים, בעיקר כי אין שם שום דבר מעבר. נכון, גם ב"אחת שיודעת" אין, אבל שם לפחות יש (טוב, הייתה) חדווה מסוימת וקאמפיות מלבבת. "12", לעומת זאת, לוקח את עצמו נורא נורא ברצינות. הילדים שבו לא חוגגים את העובדה שהם צעירים ויפים ועשירים, ההדוניזם שלהם מוצג באופן כמעט דידקטי - ככזה שיוביל לחורבנם. רק חסר שג'ק באוור גם יצקצק בווייס אוברים.
גם הסוף האפי, הדרמטי והמוגזם מעיד יותר מכל על כך שמישהו נסחף כאן, והמישהו הזה הוא הבמאי ג'ואל שומאכר. שומאכר, כזכור, הוא האיש שהביא לנו בין השאר את "באטמן ורובין" ואת "באטמן לנצח", מה שמעלה את התהייה איך מישהו עוד נותן לו לביים. אבל "12" לא מחורבן רק מפני ששומאכר חרא של במאי, אלא מפני שהוא בן מאה. הסרט אמור להיות טרגדיית נעורים אפלה, ושקוף לחלוטין שהיא נעשתה על ידי זקנים.
אמנם שומאכר הביא לנו גם את קלאסיקת האייטיז "נשיכות קטנות" (עם קיפר סאתרלנד, הפעם בתפקיד לא מבייש), סרט נעורים ערפדי ודי מושלם (ואחר כך גם את "קו הדממה" הלוהט, אף הוא עם סאתרלנד), אבל מאז עברו 23 שנים. אה, אפרופו 23, הוא גם עשה את "המספר 23" הדבילי. טוב, אנחנו יכולים להמשיך עם זה לנצח, ולאסתי אין כל הזמן שבעולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם