מניפולציה רגשית: ראיון עם מפיק "שתיקת הארכיון"
הסרט "שתיקת הארכיון", שכבר עורר סערה בארצות הברית בעקבות הגבלת גיל הצפייה בו, מסתמן כאחת ההצלחות הגדולות של הקולנוע הישראלי השנה. לרגל הקרנתו בפסטיבל סרטי נשים שוחחנו עם המפיק איתי קן-תור על צנזורה ועל השואה ככלי חינוכי
"ההגדרה של הסרט על פי ארגון ה-MPAA האמריקאי היא R", מסביר מפיק הסרט איתי קן-תור בראיון ל"מעריב". "זה אומר בעצם שילדים ונערים מתחת לגיל 17 חייבים לראות אותו בליווי הורה או מבוגר. ניסינו לערער על כך, אבל לצערי למרות האווירה הטובה שהייתה בדיוני בית המשפט בסוף לא קיבלו את העתירה שלנו".
הסרט, שיוקרן במסגרת הפסטיבל הבינלאומי ה-7 לסרטי נשים שייפתח ב-1 בספטמבר ברחובות, הופק בתמיכת yes דוקו ואף ישודר בערוץ בנובמבר הקרוב. העלילה מתחקה אחר סרט תיעודי ללא שם, שצילמו הנאצים בגטו ורשה כחודש לפני פירוקו הסופי ומציג את הפער בין הצגת ההיסטוריה דרך עיניהם של הנאצים לבין המציאות. בשבוע שעבר עלה הסרט לאקרנים בארצות הברית וזכה הן לביקורות נלהבות והן לקהל רב, ועל כך יש להודות ככל הנראה לאותה סערה שהתעוררה לפני מספר שבועות.
כמו שזה נראה הסערה הזאת לא פוגמת בהקרנות המסחריות, אלא יותר בהקרנות מאורגנות.
"כן בהחלט. בעיקר במרכזים קהילתיים, בבתי ספר ובארגוני נוער. השימוש בסרט ככלי חינוכי ייפגע וחבל, כי לדעתנו מדובר בסרט שחשוב מאד שבני נוער יראו. כרגע, משמעות ההחלטה היא שאם מורה או מדריך רוצה להקרין אותו לתלמידים הוא צריך את אישורי כל ההורים, וזה מסורבל. הרבה פעמים הם פשוט יוותרו על הביורוקרטיה ועל הבלגן מראש. מצד שני, אם לחפש את חצי הכוס המלאה, המאבק המשפטי וכותרות העיתונים באמת יצרו באז ופרסמו אותו מאד בתקשורת האמריקאית".
אתה מבין גם את השיקול של הצנזורה?
"אני בהחלט לא חושב שילד מתחת לגיל 16 או אפילו 17 צריך לבוא לסרט הזה עצמאית. זה סרט שרצוי לראות בצפייה מודרכת בכל גיל, ובמיוחד בגיל צעיר, ולא רק בגלל שיש בו תמונות קשות, אלא מכיוון שללא צפייה מודרכת וללא הבנה של הקונטקסט עם דגשים מסוימים, אדם צעיר עשוי פשוט לפספס הרבה מתוכו וחבל. לאמריקאים אגב, מה שהפריע היה פחות האלימות ויותר העירום
"שתיקת הארכיון" מסתמן כאחת ההצלחות הגדולות של הקולנוע הישראלי בשנה האחרונה. הוא זכה בפרס העריכה בפסטיבל סאנדנס, השתתף בפסטיבלים רבים ברחבי העולם ואף זכה למועמדות בטקס פרסי אופיר, ובנוסף, מי שרכש אותו להפצה בארצות הברית הוא חבר הביסטי בויז אדם יאוך, עוד אלמנט שהוסיף לפרסום שלו. יאוך עצמו התרעם על החלטת הצנזורה ובמהלך הדיונים גרס כי "מדובר במסמך היסטורי חשוב שיש לצפות בו בבתי ספר" ותהה מדוע הארגון מעוניין למנוע מבני הנוער ללמוד על השואה. "זה בולשיט. הם הלכו רחוק מדי הפעם", הוסיף בזעם.
קן-תור מספר שהרעיון הבסיסי לסרט הגיע כשחרסונסקי הציעה למשרד ההפקות של המפיקה הנוספת של הסרט נעמי שחורי את הרעיון לבדוק מה יקרה כשהעדים שנשארו לספר את סיפורי השואה ייעלמו ויישארו רק ארכיונים.
"בהתחלה הסרט היה אמור להתרכז באנשי הארכיונים, אלה שמנהלים אותם", הוא מסביר. "יעל התחילה את המחקר עם חומרים שהכנו לסרטים שעשינו עבור 'יד ושם' באותה תקופה, כך שהייתה היכרות רבה עם התחום. כשהיא ביקרה בארכיון הסרטים הגרמני, סיפרו לה על סרט שמהווה תעלומה גדולה, כי מצד אחד ניכר בו שהיה הפקה גדולה ומרשימה ומצד שני כמעט שלא יודעים עליו כלום: מי עשה אותו, למה, מי אישר אותו וכן הלאה. הוא גם לא הוקרן ואף אחד לא יודע למה".
ואתם הצלחתם לעשות משהו שלא הצליחו בארכיון הגרמני, וזה למצוא את ילדיו של אחד הצלמים.
"הוא עצמו כבר מת, אבל מצאנו את ילדיו ודרכם קיבלנו תמונות שלו מזמן המלחמה ומצאנו
פרוטוקול של עדות שהוא נתן בחקירה שנערכה בשנות השבעים כששפטו את מפקד הגטו. גם הם לא ידעו פרטים כמו למה עשו את הסרט, מטעם מי בדיוק, מה הייתה המטרה של הגרמנים ולמה לא הקרינו אותו אף פעם.
"אבל חשוב להבין, במיוחד בעולם כל כך עמוס תקשורת כמו שלנו, שרוב הדימויים שיש לנו בראש מגטו ורשה ובכלל מהשואה, צולמו מנקודת מבט גרמנית. הרי ליהודים לא ממש היו מצלמות, וזה אולי הדבר החשוב ביותר מבחינתי בעשיית הסרט. הניסיון לשנות דרכו את הדרך שבה אנחנו מתמודדים עם חומרים שמראים לנו, עם הניסיון להפוך את המניפולציה שכל סרט באשר הוא מבצע עלינו, לברורה יותר ומובנת יותר. כמובן שזו של הגרמנים הייתה מהמסוכנות ומהיעילות ביותר", הוא מסכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם