אני מכור לסבל: ראיון עם גיא מרוז
גיא מרוז, עיתונאי, אקטיביסט ומנחה טלוויזיה, הוא גם מחזאי. לקראת קריאה של מחזה שלו בפסטיבל "פותחים במה" הוא מספר על הקשר בין הדמיון למציאות והכוונות הפוליטיות לעתיד
עם פתיחת העשור השני לקיומו, מרחיב הפסטיבל את פעילותו לשיתופי פעולה בינלאומיים, ובנוסף להפקות של מחזות ישראלים (אחד מהם מאת לא פחות ולא יותר מאשר עדו נתניהו, האח של ובבימויו של אבישי מילשטיין שהוא גם מנהלו האמנותי של הפסטיבל) יעלו השנה גם שתי קופרודוקציות בינלאומיות.
אחת ההפקות המסקרנות ביותר של מחזה המועלה בקריאה מבוימת היא של המחזה "השבת השחורה" מאת העיתונאי גיא מרוז ובבימויו של אלדד זיו. מדובר בקומדיה שחורה על איש תקשורת החושף שחיתות ומוצא את עצמו במרכזו של מחול שדים שכולל איומים על חייו ממספר גורמים שונים. כל קשר למציאות, אומר מרוז בחיוך, הוא על אחריות הקורא בלבד.
"המחזה מבוסס על פסיפס שלם של סיפורים מתוך החיים שלי ושל אנשים מסביבי בעולם הזה של התקשורת. להגיד לך שהייתי אישית במצב שבו במהלך שבת אחת ניסו להרוג אותי כל מיני גורמים?", הוא אומר, "אז ברור שלא. אבל בהחלט היינו כבר, אני ואורלי, במצב שבו איימו על חיינו עד כדי כך שהיינו צריכים להסתובב עם שמירה. אבל המחזה באמת לא בא משם. הוא בא מהפסיפס השלם של סיפורים קטנים שמסתובבים סביבי, על איך אנשי תקשורת מושתקים ומאוימים, חדשות לבקרים, על ידי כל מיני גורמים. גם בעולם התקשורת, גם בעולם הפשע, גם בעולם הפוליטי וגם בעולם הכלכלי, וחווים את התחושה הזו של איומים מסוגים שונים ובסגנונות שונים. וכל זה פוגע באמיתות או אמיתות לכאורה, שאותן התקשורת מעבירה".
אז היית אומר שהדיווח, האמת שצרכן התקשורת הממוצע מקבל מכלי התקשורת שלו היא מעוותת במידה רבה?
"אין שום ספק ובמידה רבה מאד. כל כותרת שאנחנו קוראים בעיתון, מהעיתונים הטובים ביותר עד להכי פחות טובים, מתרבות ואוכל עד מלחמות ודיפלומטיה, היא תוצאה של אינטרסים. כנ"ל כל כותרת ששומעים ברדיו או רואים בטלוויזיה. מישהו דאג שזה יהיה שם. תראה נניח את מסמך גלאנט עכשיו. זו דוגמה מצוינת".
איך דוגמה מצוינת?
"הדיבור כרגע הוא שכנראה המסמך מזויף נכון? אז למישהו היה כנראה אינטרס לזייף את המסמך הזה ולמישהו היה אינטרס נורא גדול שערוץ 2 ישדר את הכותרת הזאת וישדר מסמך מזויף במהדורת שישי, בשיא הפריים טיים.
כדוקו אקטיביסט - מה אנחנו האזרחים, צרכני החדשות, יכולים לעשות כדי לסנן את המידע שמגיע אלינו, ללמוד לקרוא בין השורות ולהבין את האמת טוב יותר?
"לא הרבה. זו שאלת מיליון הדולר, אבל אין עליה תשובה. אני, כמי שמכיר מבפנים את המערכות, נוטה הרבה לטעות ולהתבלבל ואני הייתי שם. אני יודע איזה כותרות אני העברתי לעיתון או למערכת התוכנית ומה עשו מהן אחר כך. אז אדם מן היישוב, שקונה עיתון בבוקר ופותח אותו? אני ממש לא יודע מה הוא יכול לעשות כדי לא לצרוך שקרים ואינטרסים. זה עצוב, אבל הוא לא יכול לעשות הרבה, כאמור. זו מלחמה אבודה מראש".
אז מה עושים?
"עוד שאלת מיליון דולר. מה עושים? קצת מתרגזים ומנסים לשנות מציאות בכוח, כמו שאני עושה בכל הקריירה העיתונאית שלי, מ'בולדוג' ועד היום וקצת מנסים לשים על זה זין ולבלות קצת בחיים".
אגב קריירת העיתונות, התחלת בכלל ככותב מוזיקה ואחר כך כותב מילים בתיאטרון ובמופעי סאטירה. אך זה מרגיש לחזור לעולם התיאטרון?
"זה כיף גדול להתעסק בעולם הזה שהוא מקסים לחלוטין ומרגש נורא. ההצלחה הכי גדולה שלי אי פעם שכתבתי לה את המוזיקה הייתה 'כולם היו בניי חוץ מנעמי' שעשיתי עם יוני להב בבית לסין. אז לחזור לבית לסין כמחזאי, זה מאד מרגש בשבילי וממש סגירת מעגל וסוג של נופש יחסית לעבודה היומית שלי. אבל מצד שני, לרגע לא הייתי מחליף בין שתי העבודות. אני מכור לסבל כנראה".
אבל מרוז, שהצהיר לא מזמן עד כוונתו להצטרף לפוליטיקה, ייאלץ כנראה כן להחליף את העבודה היומית שלו (אם כי כנראה ההתמכרות לסבל תישאר) כשייפרד מהאולפן הממוזג של ערוץ עשר לטובת המסדרונות המהבילים של הכנסת. אבל לדבריו מדובר על יוזמה שתקרה רק בעוד שלוש שנים בערך לפי תכנונו אז אין טעם לדבר על זה כל כך. אם כי הוא מודע לכך שלהתכונן שלוש שנים קדימה במדינה כמו ישראל זה קצת חסר טעם. מי יודע אם בכלל יהיה פה משהו בעוד שלוש שנים.
"אמרתי שלוש שנים כי בניגוד לאחרים שאומרים 'אני כן יודע', 'אני לא יודע' - אני יודע בבירור שאני רוצה ללכת לפוליטיקה אבל אני לא רוצה ללכת עכשיו. הבחירות הבאות אמורות להתקיים בעוד שלוש שנים וזה היעד שסימנתי לעצמי. אני רוצה להיות ברור בעניין הזה. זה יקרה וזה יקרה שם. זה בעיני הדבר הכי כנה שאפשר להגיד. בנוסף, אני מאמין שאם יהיה חוק שיחייב צינון של אנשי תקשורת לפני כניסה לפוליטיקה אני אקיים אותו כפול מהזמן שיקבע בחוק. יגידו חצי שנה, אני אעשה שנה. שלא יטענו כלפי כלום. אז גם לזה ההצהרה על עוד שלוש שנים היא מתאימה. אם הבחירות היו מחר בבוקר כנראה לא הייתי רץ".
אבל זה לא שם אותך בעצם בדיוק במקום שדיברת עליו קודם? עכשיו כל דבר שתעשה, בשלוש השנים הקרובות כשעוד תעבור בערוץ עשר, כל כותרת שתייצר, כל כתבה, יגידו שיש מאחוריה אינטרס. אדם שבונה את עצמו פוליטית.
"קודם כל אני לא עיתונאי פוליטי. אני לא עוסק בפוליטיקה או צבא ודברים כאלה. אני עוסק בתחומים אחרים לגמרי וכנראה שבהם אמשיך לעסוק כל חיי. אני לא עיתונאי שמתחקר אני עיתונאי שמשנה מציאות בשטח. אז ככזה אני חושב שלהיפך, אני אמשיך לעשות אותם דברים בדיוק גם כפוליטיקאי".
אז אתה לא משנה עבודה, רק משנה אמצעי?
"בדיוק. אני מקווה לפחות. העבודה היא שינוי המציאות. האמצעי משתנה. פוליטיקה או תקשורת".
איך היו התגובות להצהרה שלך?
"כרגיל. יש תומכים נלהבים ויש כאלה שמקווים שאני אמות. המנעד הרגיל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם