ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » תיאטרון

הבוררת: ראיון עם נטע גרטי

לנטע גרטי לא מזיז מה עולה כשעושים עליה גוגל: קצת עירום עוד לא הרג אף אחד, וגרטי לא הפכה לשחקנית בשביל לגלם את הבת המתוקה של השכן. אבל רק עכשיו, עם תפקיד קוצר שבחים ב"מעגל הגיר הקווקזי", עונה חדשה ל"הבורר" ויותר הצעות מכיוון התיאטרון, הקולנוע והטלוויזיה מאשר יכולה אמא אחת למלא, היא מרשה לעצמה להתחיל לסרב. זוכרים את הילדה-אישה הפתיינית מ"סוף העולם שמאלה"? אז תשכחו, ומהר

נטע גרטי צרודה. אתמול, היא מספרת (בצרידות), העלו היא וצוות "מעגל הגיר הקווקזי" שתי הצגות, ואחרי
שבילתה בהן את רוב זמנה כשהיא שרה, קצת אבד לה הקול.

הקורבן, וסביר להניח שמי שראה את ההצגה יסכים, שווה את זה: בגיל 30, שלוש שנים אחרי שהפכה אמא להלנה היפה ועם קריירה עשירה מאחוריה - בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע - גרטי החליטה לנסות דבר חדש, והוא עובד.

שלמה המלך: על "מעגל הגיר הקווקזי"

ההצגה, עיבוד נוסף למחזה הקלאסי של ברטולט ברכט שכבר עלה פה בעבר בכמה הפקות מיתולוגיות, עלתה על במות התיאטרון הקאמרי לפני כחודש וכבר הספיקה לקצור שבחים.

הפעם הבמאי הוא אודי בן משה (גרטי: "גם אם הוא יבקש ממני לשחק את עץ מספר שלוש בהצגות שלו, אני שם"), מי שביים את "הרטיטי את לבי" ואת "הנפש הטובה מסצ'ואן" וכבר זכה בשני פרסי במאי השנה מטעם האקדמיה הישראלית לתיאטרון, ולבד מגרטי משחק בהצגה גם שלמה בראבא, גאון.

בסיפור, שמתרחש בגאורגיה הפיאודלית, מגלמת גרטי את דמותה של גרושה, משרתת שמצילה תינוק אחרי שננטש בידי אמו ומגדלת אותו כאילו היה שלה. בטוויסט שלקח ממשפט שלמה התנ"כי, מפגיש ברכט בין שתי הנשים שנים אחר כך, כשהאם הביולוגית חוזרת לדרוש את ירושת בנה.

מי שאמור להכריע בין שני הנשים הוא אצדק (בראבא), שופט /ליצן בעל התנהלות קיקיונית שמסמל בעבור ברכט את האבסורד הבסיסי בקיומו של הצדק בעולם מטורף כשלנו. גרטי, ללא כל ניסיון ווקאלי קודם, שרה את דרכה במהלך חלקים נרחבים מההצגה.

"האמת היא שהשירה שלי במחזה הייתה הפתעה גדולה מאוד לכולם", היא מודה, "כי אף אחד לא חשב שאני יודעת לשיר. הקול שלי. . . מוזר . עמרי ניצן (המנהל האמנותי של הקאמרי - י"ב) בכלל לא הציע אותי בהתחלה לתפקיד כי הוא לא ידע שאני יכולה לשיר. אחר כך הבנתי שהם ראו המון שחקניות, ביניהן גם זמרות גדולות, אבל אודי פשוט לא מצא את מה שהוא חיפש".

למרות התפקיד הנחשק, גרטי החליטה לא לרדוף אחרי האודישן, מכיוון שלא האמינה שמחפשים דווקא אותה. ההזדמנות הגיעה עם מלחינת ההצגה קרן פלס, שכבר עבדה בהצלחה עם בן משה על שתי ההצגות הקודמות שלו, ושלחה אס.אם.אס של שעת לילה מאוחרת למוזיקאי פיטר רוט, בעלה של גרטי: "תגיד, יש סיכוי שנטע יודעת לשיר?".

"פיטר ענה לה שכן, היא יודעת לשיר", מספרת גרטי,

"ויום אחרי זה קראו לי לבוא לאודישן שירה, לראות מה אני יכולה לעשות. באודישן שרתי שיר שאני שרה לבת שלי בלילה 'פזמון ליקינתון' - הלנה, אגב, שרה את זה טוב פי אלף ממני - ועוד שיר,   Dream a Little Dream of Me, של המאמאז והפאפאז. זה לא היה קל - אף פעם לא עשיתי אודישן שירה באופן מקצועי קודם לכן. אבל כשסיימתי, הסתכלתי עליהם וראיתי שקורה משהו".
 
בעבור גרטי ההצגה היא חוליה נוספת בשרשרת התפקידים המרשימים שעשתה בתיאטרון הקאמרי, התיאטרון שהפך לביתה מאז סיימה את לימודי המשחק לפני כעשור.

"גם כשיש לי מחשבות לנסות תיאטרון אחר ולראות איך החוויה שם הן נעלמות די מהר", היא אומרת. "זה המקום הראשון שהתחלתי לעבוד בו אחרי הלימודים, ועוד בתפקיד אופליה ב'המלט', תפקיד שהיה פשוט חלום ועם צוות שהפך למשפחה. גם ב'מעגל הגיר הקווקזי' האווירה מדהימה. האופן שבו הקהל מקבל אותנו, הביקורות, הצוות. . . הכול התחבר שם. הקהל פשוט מחבק את ההצגה הזאת ומגיב בצורה כל כך חזקה. . . לא חוויתי דבר כזה אף פעם".

גם לא ב"המלט"?
"אפילו לא שם. ההבדל הוא בעיקר אישי. ב'מעגל הגיר הקווקזי', אני מובילה חצי מההצגה. החלק הראשון עליי, החלק השני על בראבא ובחלק השלישי אנחנו יחד. אבל הקהל זה קהל שלא חוויתי עד עכשיו, ה'בראבו' ואיך שהם מריעים... אפילו כשאני יוצאת אחר כך לתפוס מונית, התגובות פשוט יוצאות דופן".

איך הצלחת להתחבר לדמות של גרושה בהצגה?
"גרושה היא לא איזו צדיקה או אמא אדמה, אלא מישהי שנאלצת לברוח ולהציל תינוק שהוא לא שלה, ובמהלך הדרך מגלה בעצמה את האמהות ואת הנתינה. מובן שיש משהו בתהליך הזה שאני יכולה להבין עכשיו וש? אולי לא הייתי יכולה להבין לפני שהפכתי לאמא.

לא פלא שבכל ההיסטוריה של המחזה הזה, התפקיד של גרושה מהווה את תפקיד המפנה של השחקניות שלוקחות אותו. את זהרירה חריפאי, למשל, גילו דרך התפקיד הזה, וזה תפקיד שזוכרים לה עד היום. יצא לי לדבר איתה, והיא זכרה את זה כאילו זה היה אתמול. גם יונה אליאן ברשימה הזאת".

וגם את? זה תפקיד המפנה שלך?
"מוקדם מדי לקבוע, אבל במפגש עם הקהל אני מרגישה שזה משהו אחר, משהו מיוחד מאוד. יש חשמל על הבמה הזאת. תמיד הרגשתי שמחיאות כפיים זה מחיאות כפיים, שהקהל עושה את זה ואז אתה יכול ללכת הביתה, אבל הפעם. . . אין לי מילים. הפעם מחיאות הכפיים הן אירוע בפני עצמו".

די מדהימה העובדה שהבחורה הרזונת והמנומסת שיושבת מולי במסעדה ומנשנשת מאפה היא כבר אמא. גרטי נראית כל כך צעירה, כל כך שבירה. עיון קצר ברזומה המקצועי שלה מעורר תחושות דומות: ההספק שלה באמת מרשים, ולא רק ביחס לוותק שלה בתחום.

בעשור שחלף מאז נשלפה מלימודי המשחק כדי לשחק ב"סוף העולם שמאלה" הלהיטי הספיקה גרטי לגלם כמה דמויות עסיסיות ביותר, ביניהן כאמור אופליה ב"המלט", קורדליה ב"המלך ליר", ברטה ב"האב" והאני ב"מי מפחד מווירג' יניה וולף?", תפקיד שזיכה אותה בפרס שחקנית המשנה הטובה מהאקדמיה לתיאטרון.

פרט לכך קיימת כמובן העבודה הטלוויזיונית: מ"תיק סגור", דרך "בסימן ונוס" ו"פרשת השבוע" ועד "רביעיית רן" ו"הבורר" שם היא מגלמת את קוקי הציורית, גרטי פשוט לא הפסיקה לעבוד.
 

"לא מזמן סיימנו את הצילומים לעונה השלישית של 'הבורר'", היא מספרת, "ואין לי מושג איך עשיתי את זה מבחינת הזמנים, כי את החזרות ל'מעגל הגיר הקווקזי' התחלתי כשהייתי בצילומים".

נכון להיום, "הבורר" מהווה את הרומן הארוך ביותר של גרטי עם הטלוויזיה. היא מודה שבאחרונה היא מסננת הצעות טלוויזיוניות נוספות, אבל לא ממש מרצון: "התעשייה השתנתה", היא אומרת. "יש פלח גדול מאוד עכשיו שפשוט לא מעניין אותי, כמו הריאליטי. אני יכולה לראות את זה לפעמים, אבל איזה מקום יש לי בזה מבחינת עשייה? אז אני משתדלת לעשות דברים אחרים שכן מדברים אליי, כמו תיאטרון".

בגזרה הקולנועית, אחרי הפריצה שלה ב"סוף העולם שמאלה" הגיעו גם "החוב", "רק כלבים רצים חופשי" ו"חיי אהבה", קופרודוקציה גרמנית-ישראלית על פי ספרה של צרויה שלו, שזיכתה את גרטי במועמדות לפרס השחקנית הטובה באקדמיה הגרמנית לקולנוע.

גם שם, כבחלק גדול מתפקידיה האחרים, מגלמת גרטי אישה על הקצה, לפני ובמהלך קונפליקטים דרמטיים שישנו את חייה, ואף נוטלת חלק בכמה סצנות אינ? טימיות לא פשוטות שכללו גם עירום מלא. גרטי קצת מופתעת לשמוע, שכשמגגלים את שמה, אחת מהתוצאות הראשונות שעולות היא "נטע גרטי בעירום".

"באמת? זו הסיבה שאני אף פעם לא עושה גוגל על עצמי. מה לעשות שיש לי גוף מפואר? (צוחקת). פעם בכיתי לסוכנת שלי, זהר יעקובסון, על איזו סצנת עירום שהייתי צריכה לעשות, ואז היא אמרה לי 'נטע, בעוד כמה שנים את תבקשי סצנה בעירום, ולא ייתנו לך'.

וחוץ מזה, אין לי חרטות. כל מה שעשיתי, עשיתי באמונה מלאה. אני גאה ב'סוף העולם שמאלה', זה סרט מקסים וסצנת העירום שם לא בוטה בעיניי. תמיד כל כך מחמירים פה בארץ עם זה וקשה לי להבין למה. הרבה שנים היה עירום וולגרי וגס בקולנוע הישראלי, ומה שאני עשיתי לא קרוב לזה בכלל. גם כשמדובר בתפקיד הצעירה הפתיינית לא לקח? תי כל תפקיד שהציעו לי וחיפשתי משהו בעל תוכן".

אבל גרטי מסכימה שהיא נמשכת דווקא לתפקידים הסוערים יותר, "בעיקר כי הם יותר מעניינים, ואני אוהבת אותם אהבת נפש. לא כולם כאלה: האני מ'מי מפחד מווירג'יניה וולף?', למשל , אולי עוברת משהו מבפנים, אבל התפקיד עצמו די קומי, כי היא שיכורה מההתחלה ועד הסוף.

זה, אגב, היה נורא כיף בשבילי, לגלם דמות קומית כזו, עם פאנץ' אחרי פאנץ'. זה הדבר הכי ממכר שקיים, כשהקהל צוחק מכל מילה שנייה שאתה אומר. זה בעצם התפקיד הקומי הראשון שלי".

איך הגבת כשקיבלת את הפרס בטקס פרסי התיאטרון על התפקיד?
"על פניו אני לא ממש הטייפקאסט לתפקיד: קצת מטומטמת כזו, קלילה. בדרך כלל, כמו שאתה אומר, אני מקבלת את התפקידים היותר כבדים, היותר דרמטיים. האני היא קצת. . . פנינה רוזנבלום (צוחקת). וזה מה שהפתיע אותי, שעל תפקיד שלכאורה אני לא מתאימה לו, קיבלתי את המתנה הזאת".

הגיוון הזה בעצם משחרר אותך, סופית, מטייפקאסט הילדה? אישה, הצעירה המרדנית שגילמת ב"סוף העולם שמאלה".
"אין ספק שהדמויות הפונקציונליות האלה של הנערה הפתיינית פחות מדברות אליי היום. אבל אני חושבת שתמיד ניסיתי למצוא תפקידים מעניינים, תפקידים עם בשר, במקום רק להשאיר את זה בתור הדמות של הבת הנחמדה של השכן".

היום את מסננת פרויקטים ביתר קפידה?
"כן, פשוט כי יש דברים שלא מושכים אותי. זו עבודה קשה, ואם הפרויקט לא שווה את הזמן והמאמץ שאתה משקיע בו מבחינת הגשמה נפשית, אין סיבה לקחת אותו".

גרטי, במקור מגדרה, מתגוררת עם פיטר והלנה בנווה צדק. מיד אחרי שירותה הצבאי טסה לניו יורק ולקחה כמה קורסים בסטודיו למשחק של לי שטרסברג, בטרם חזרה ללימודי משחק אצל ניסן נתיב. מרגע שסיימה את לימודיה עבדה כמעט ללא הפסקה, לפחות עד שפגשה את בעלה והעמידה את דור ההמשך המתוק.

הזוגיות ביניהם, בניגוד לזוגות סלבריטאים אחרים במחוזותינו, מתאפיינת דווקא בהימנעות, בחוסר רצון לשחק את המשחק. "כי אנחנו כל הזמן עובדים", היא צוחקת, "ופשוט אין לנו זמן לדברים האלה. אבל כן, אנחנו ללא ספק בוררים מאוד את המקומות שאנחנו פוקדים ונזהרים ממקומות שיודעים שיהיו בהם יחסי ציבור.

לא נלך לכל השקה של נייר טואלט. אנחנו אוהבים, בעיקר, להיות בבית, ואני מאוד אוהבת ללכת לקולנוע בצהריים. אני כבר לא יכולה לחכות שהלנה תהיה בגיל של גיחות לקולנוע. אני צריכה פרטנר, כי פיטר אוהב קולנוע אבל גם הוא לא יבוא איתי בכל יום בצהריים".

בנווה צדק יצא לה לגור כבר כמה וכמה פעמים במהלך חייה, כולל כשחזרה מניו יורק ועברה לדירה משלה, לבד. "השכונה הייתה אחרת לגמרי אז", היא נזכרת, "כמו כפר קטן. היום כולם כאן עם ג'יפים 4 על 4 שחוסמים את הסמטאות. ועכשיו אני פה עם פיטר, אחרי שגרנו זמן מה בצפון תל אביב".

אני זוכר שקראתי עליכם כשעברתם לצפון העיר, וחשבתי "או-קיי, גם הם התברגנו". חזרתם בכם?
"כאילו שכאן לא בורגני. אבל אנחנו החבר'ה העניים בשכונה, אלה שמסתובבים עם החיקוי של ריבוק או עם ה'הייק'".

מדגדג לכם לפעמים לצאת מהעיר, לממש עם הלנה את פנטזיית הכפר?
"אנחנו מתנדנדים בכיוון, אבל בינתיים רק מתנדנדים. לגור כאן יותר נוח, כי הכול, בסופו של דבר, סובב סביב העבודה. אבל אני לא מתלוננת, כן?".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...