מכה לאגוטריפ: על החדש של עלמה זהר
האלבום השני של עלמה זהר "שלושים ושלוש" נשמע כאילו זהר לקחה את כל השירים הכי פחות טובים במגירה וחיברה להם מנגינות לא מרגשות
''שלושים ושלוש'', לב גרופ מדיה
עלמה זהר צילום: זוהר רון
גם התחכמויות נוסח הטייטל של השיר השני - "בנג-קוק" - לא מסייעות כאן להפרחת השממה. שיר גרוע רודף שיר גרוע שרודף שיר נחמד שרודף שיר רע. האמת? זה נשמע כאילו זהר לקחה את כל השירים הכי פחות טובים במגירה וחיברה להם מנגינות לא מרגשות.
זהר הצליחה לגרום לי, ולכל עם ישראל, להתאהב בה באלבום הבכורה שלה, "דברי". האלבום הפך מהר מאוד ליקיר גלגלצ עם סינגלים כמו "אגוטריפ" ו"שיר אהבה אינדיאני", שעדיין מחזיק בשיא ההשמעות לשבוע אחד (145 השמעות), וזהר זכתה בתארים כמו "תגלית השנה" ו"זמרת השנה" בתחנות הרדיו השונות.
עכשיו מגיע האלבום השני שלה, "שלושים ושלוש" - גילה בזמן שכתבה אותו - ואפשר בהחלט לזהות פה משבר. אם זה קשור לתסמונת האלבום השני הידועה ואם לאו, החששות שלי הלכו והתממשו ככל שהאלבום התקדם.
"ממצרים" מנג'ס, "עבדים משוחררים" סתמי לחלוטין, ואני מצטער לדווח שזה לא משתפר בהמשך. ב"תיזהר מהחושך" וב"מאוחר מדי" זהר הופכת למעין מטיפה ומשחררת אמירות קלישאיות בנוסח "תיזהר מעצמך". נו
באמת. ב"כל מה שחי" היא מדקלמת דוקטרינות בעד בעלי חיים. עכשיו, זה לא שאני נגד בעלי חיים, חס וחלילה, אבל בחייאת, לפחות שיהיה לזה לחן סביר.
קשה לי להאמין שזהר חשבה שהאלבום הזה באמת ראוי. מעבר לעובדה שאין פה אף להיט, אין כאן אפילו סתם שירים טובים, כמו "דע" או "עם הגב" מהאלבום הראשון. אז בסדר, העיצוב שהעניק יונתן לקס לעטיפת הדיסק יפה מאוד, אבל בכך נגמרות מחמאותיי. סורי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם