הילד בן 70: על האלבום של טום ג'ונס
רק עכשיו, עם פתיחת העשור השמיני לחייו, טום ג'ונס מפסיק לשחק אותה סמל סקס ומוציא אלבום מעולה
''Praise and Blame'' , הליקון
praise and blame עטיפת האלבום
ג'ונס הקפיד להישאר צעיר ובעניינים, ולהיטים כמו "Sex Bomb" והקאבר שלו ל-"Kiss" של פרינס היו הצלחה עצומה. הוא אפילו עשה היפ הופ עם ווייקלף ז'אן ודאנס עם צ'יקיין - מה שמעיד יותר על הרצון שלו להישאר באור הזרקורים מאשר על הטעם המשובח שלו.
הפרק האחרון בסאגת השורד הנצחי נפרש בקיץ הזה, כשג'ונס מוציא אלבום בוגר ומוקפד שכולו קאברים לשירי בלוז וגוספל - בקיצור, מוציא את אלבום הג'וני קאש שלו. משהבין שלא יוכל לשחק את סמל הסקס בגיל 70, בחר ג'ונס לחזור לשורשים ולהקליט את "השירים שגדל עליהם" - צעד שקשה מאוד לבקר או לא לאהוד. תוסיפו לכך תעלול יחצנות מאוד מוצלח - לעיתונות "הודלף" מזכר של נשיא חברת התקליטים של ג'ונס, איילנד, שבו הוא זועם על עובדיו על שנתנו לג'ונס להקליט "בדיחה חולנית שכולה המנונים דתיים", ותקבלו אלבום מאוד מדובר ומצליח.
נשמע נהדר גם בגיל 70. טום ג'ונס
צילום: AFP
עד כאן רכילות, פרשנות וקצת מציאות. מכאן רגש טהור. האמת היא שג'ונס הוא זמר מופלא, והבחירה בשירים כמו "?What Good Am I" הנוגה של בוב דילן או "Burning Hell" של ג'ון לי הוקר היא בחירה נהדרת. ג'ונס שר גוספל, רוקנ'רול וקאנטרי בקלות, בלי מאמץ. לשמוע אותו מתחשבן עם אלוהים ועם עברו זה תענוג, מכיוון שבניגוד לג'וני קאש, אין לו הרבה על מה להתחרט
ולבקש סליחה.
האלבום זורם, מלטף, לפעמים מעורר. בוגר או לא, ג'ונס היה ונשאר מאהב נצחי, נוטף שרמנטיות. מסע רוחני אולי לא ממש הצלחנו לחוות כאן - בכל זאת, אפשר להוציא את הבחור מלאס וגאס אבל לא את לאס וגאס מהבחור - אבל גם לא צריך. טום ג'ונס הצליח היכן שנכשלו רבים וטובים: הוא הוציא אלבום פנטסטי בתחילת העשור השמיני לחייו. בראבו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם