ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » תיאטרון

האימא הגדולה: על ההצגה "לרקוד ולעוף"

ההצגה "לרקוד ולעוף" בתיאטרון הבימה מתרוממת בזכות המשחק המשובח, ופחות בשל הסיפור על הקונפליקט המשפחתי

המחזה "לרקוד ולעוף" שכתב רשף לוי מתנהל בשני מישורים. מצד אחד, עולמה של משפחה ישראלית שסוד אפל מכרסם בה. מהצד האחר, עולם של פיגועים על רקע של אינתיפאדת אל-אקצה. בפועל אין כל זיקה, או אינטראקציה, בין שני המישורים וממילא אין למציאות החיצונית כל השפעה על חיי המשפחה השקועה בבוץ של עצמה.

בתחום אחר מתרחש המחזה גם בשני רבדים דרמטיים. החלק הראשון הוא בעצם קומדיה על משפחה המתכנסת סביב הריטואל הישראלי המובהק של ליל הסדר. מפליא עד כמה העיתוי הזה, שדווקא מצד עצמו טעון כל כך, הוא שרירותי, שכן אין הוא מתפקד כלל במרקם הדרמטי.

שורות מצחיקות יש כאן בשפע, אלא שהן אינן ממש נובעות מן המצב כשם שגם אינן מקדמות את הדרמה. בחלק השני, לעומת זאת, יש ניסיון עילג למדי לכתוב טרגדיה משפחתית. שבה גילויו של סוד משפחתי אפל מתפתל באריכות יתרה, מעורפלת ומייגעת.

אבל כוחה של ההצגה בעבודה מעולה של צוות שחקנים מצוינים, בהדרכתו המשובחת של הבמאי אלון אופיר. על הבמה מולכת ביד רמה סנדרה שדה, בנוכחות עשירה, מקסימה ועסיסית, בתפקיד שבמהותו אינו חורג מן הסטריאוטיפ הידוע של האימא הפולנייה האולטימטיבית, אבל שדה מעניקה לו נפח מרשים

וגם מלא הומור.

סביבה צוות השחקנים נתי רביץ, עידן אלתרמן, אושריכהן, רינתמטטוב וחיים חובה, שמצליחים כולם להעמיד על הבמה דמויות משכנעות של בשר ודם, עם רגשות אמיתיים, ממד שהטקסט הדרמטי אינו מרבה לספק להם. אך כולם, אין לשכוח, חוסים תחת כנפיה של אמא סנדרה שדה.

המחזה רצה אולי לגעת בבעיות שהן בלב לבה של הישראליות (פולחן ליל הסדר, פיגועים), אלא שהבעיות האלה אינן רלוונטיות כלל לדרמה המשפחתית על סודה האפל, כשם ששמו של המחזה, "לרקוד ולעוף", מעלה הבטחה פיוטית שאינה מתממשת.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...