אש הולכת איתי: על החדש של ארקייד פייר
ארקייד פייר ממשיכים לחפש את הכנות האמנותית שלהם הפעם בלב הבורגנות. מה שמסתמן כאכזבה בהאזנה ראשונה מתגלה כניצחון בחמישית
מאז חלפו חמש שנים ויצאו עוד שני אלבומים, החדש (השלישי שלהם) ראה אור החודש עם אותו מפיק מוזיקלי (מרקוס דרייב) שעבד איתם על "Neon Bible" מ-2007 ועם שפע של שירים שצריך להקדיש להם זמן אמיתי כדי להבין אותם.
ארקייד פייר נמצאים בסיטואציה סבוכה. מצד אחד, הם על תקן משיח רוקנ'רול. הם עדיין לא טעו ולא סטו. מצד שני, כל שיר חדש נשפט לפי הפרמטרים המחמירים האלה. גם אלבום הפרברים החדש נידון להשוואה מיידית לשני קודמיו. בהאזנה ראשונה נרשמה אכזבה קלה. בהאזנה שנייה סלחנות. בהאזנה רביעית וחמישית הבנה וקבלה.
והנה אני כאן כדי לשכנע אתכם לעבור את מסע ההאזנות הזה. בעולם החדש יש פחות סבלנות לאתגרים אינטלקטואליים ורגשיים, אך ההתמודדות הזאת תשתלם לרובכם. האלבום יצא בשמונה עטיפות שונות ואפשר להבין את זה בשתי דרכים. הראשונה, ארקייד פייר אכן מאמינים שיש זוויות שונות ומגוונות להסתכל על היצירה שלהם והם מבטאים את המולטי מבט הזה באריזות שונות לאותו מוצר. אפשרות שנייה: ארקייד פייר יודעים שב-2010 קשה מאוד ללכוד את תשומת לבו של המאזין ולכן - מכיוון שברור להם שאין מדובר באלבום קל (יט) הם מפתים את הצרכן באמצעות הטריק הזה. כך או כך העניין עבד. אי אפשר להתעלם מהחדש של ארקייד פייר.
ארקייד פייר בפסטיבל לולפלוזה
AP
שש שנים, שלושה אלבומים, כמיליון עותקים שנמכרו במצטבר. ארקייד פייר בשלה לעשות את המעבר מהשוליים המשמעותיים אל המיינסטרים האיכותי. אם Funeral הקודר עם הצלילים הכנסייתיים הוכיח שאין סתירה בין דיכאון לפופולריות ו-Neon Bible הרחיב את גבולות המעטפת אל השמים עם אקורדיונים, גיטרות, קסילופונים ועוגבים אז The Suburbs הוא חזרה בזמן אל תקופת הנעורים, ההתבגרות, הנגינה במוסך של אבא, החזרות במרתף הבית והחלומות על עתיד טוב יותר בעיר הגדולה.
The suburbs עטיפת האלבום
וויין באטלר הסולן ממשיך לבטא בקולו העמוק והדרמטי, את תחושותיו בנוגע לחברים שמתו, האנשים שנשארו מאחור, בני המשפחה שהתרחקו ממנו. זוגתו רג'ין משלימה בקולה את ההרמוניות ומביאה את הפן הנשי הענוג. הם שרים על זוגות שנישואיהם מתפוררים ועל ילדים שבונים צעצועים ("רוקוקו") כדי להימלט מהשיעמום ואז
שורפים את הצעצועים האלה כדי להימלט מאותו שיעמום בדיוק, ועל מה שקורה לפרברים עם הזמן: "הילדים עוזבים הם נוסעים משם" ("עיר ללא ילדים").
ארקייד פייר כותבים את החיים העכשוויים. והפעם הם מתייחסים לפרברים שהם תמונת מצב המשקפת את נפשו של האדם המודרני שבורח אליהם ממרכזי הערים, בשם חיפוש אחר חיים נוחים וטובים יותר, ובעצם גוזר על עצמו כליה רוחנית וניוון פרברי.
ארקייד פייר, שמוציאים אלבום בדייקנות מופתית בכל שלוש שנים, הפכו ללהקה החשובה ביותר של הדור הזה. היא משנה ומשתנה, אבל נותרת נאמנה למוטיב העיקרי שמניע אותה, הכוח הצנטרפוגלי שלה שמורכב מהאמת הרעיונית, מהכוונה הטהורה ומהמימוש המוחלט של הכנות האמנותית.
The Suburbs, ארקייד פייר, הליקון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם