יומן מסע: על האלבום של הג'ירפות
"אין כניסה לפילים" העוקב אחר המסע של הג'ירפות בהודו, הוא לא האלבום הטוב והשלם ביותר של ההרכב, אבל הוא עוד אבן בדרך האמנותית המעניינת שלו. אבן שלא כדאי ואפילו אסור לדלג מעליה
''אין כניסה לפילים'', הוצאה עצמית, הפצה: היי פידלטי
להקת הג'ירפות יצאה למסע בהודו בדצמבר 2008 כדי להופיע בגואה בפני אלפי מטיילים ישראליים, אך גילתה במהרה שסדרת הפיגועים בעיר מומבאי שאירעה בתקופה זו הבריחה מגואה את הישראלים שחששו מפיגוע נוסף.
כתוצאה מכך, החליטו חברי הלהקה לצאת למסע בעקבות הקהל הישראלי שהתפזר בתת היבשת, כשבדרך הם עוברים חוויות שונות ומשונות שרובן מתועדות בסרטם של נעם פנחס ורונן מיכאלי "ראיתי ג'ירפות בהודו" (ערוץ 8/ סינמטק ת"א).
מלבד הסרט, המסע וחוויותיו גרמו לחברי הג'ירפות ליצור אלבום נוסף, השלישי במספר, העונה לשם "אין כניסה לפילים". אמנם לא כל האלבום עוסק במסע להודו, אך אין ספק שהייתה לו השפעה גדולה על הטקסטים והלחנים, ובעיקר על נפשו המיוחדת של מנהיג הלהקה, סולנה וכותב הטקסטים הכמעט בלעדי שלה - גלעד כהנא.
כהנא הוא אחד האמנים הכי משמעותיים שפועלים בשני העשורים האחרונים בישראל ואולי אחד האמנים המשמעותיים שפעלו פה מראשית ימיה של המדינה. בדיוק כמו מאיר אריאל לפניו, שפיתח יחסים מורכבים עם השפה העברית, גם כהנא מנהל איתה יחסים מלאי רגשות: לעיתים הוא מלטף אותה, לפעמים שובר ושורט, מדי פעם מתרועע עם שפות אחרות, אבל תמיד חוזר בסוף.
היחסים הייחודיים האלה ודאי יובילו את כהנא במוקדם או במאוחר לפנתיאון התרבות
עם זאת, מי שמחכה לגלעד כהנא ולג'ירפות של אלבום הבכורה "משוחח עם כיסא" ולשירים בסגנון "רמי מואשם באחזקת סמים קלים" ו"יש לו בחורות כמו מים" לא יקבל את מבוקשו. מדובר באלבום מלודי ומלנכולי, דומה יותר לקודמו "גג", כשהוא אף מרחיב את העושר המוזיקלי שהופיע באלבום הקודם על ידי שימוש בכלים אקוסטיים רבים דוגמת בוזוקי, קונטרבס, עוד, חלילים, דג'מבה, מלודיקה, כינור וצ'לו לצד שימוש באלקטרוניקת לואו פיי, מכונות תופים ישנות ומקלדות CASIO.
הסאונד העמוק והאוריינטלי של האלבום לצד השירה הרגועה יחסית של כהנא, מאפשרים למאזין לצאת עם הג'ירפות למסע בין הודו לשוק לווינסקי, כשברקע עוברים עגלונים, מדריכי גלישה, עובדים זרים, פילים, חתולים, ציפורי שיר, זברות וכמובן, ג'ירפות. נוכחות רבה וייחודית של ג'ירפות. את שלמות החוויה המיוחדת הזאת משלימים האיורים היפהפיים של דוד פולונסקי ("ואלס עם באשיר") שפזורים לאורך ולרוחב חוברת המילים שעוצבה על ידי ינק יונטף.
ועדיין, למרות החוויה המעניינת שעובר המאזין בעת שמיעת האלבום, הוא לא האלבום הטוב והשלם ביותר של הגי'רפות - אלבום כזה עוד יגיע - אבל "אין כניסה לפילים" הוא עוד אבן בדרך האמנותית המעניינת של ההרכב, אבן שלא כדאי ואפילו אסור לדלג מעליה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם