בלי מלח: ביקורת על "סולט"
ייחודו של "סולט" הוא בעובדה הפשוטה ששום דקה אינה נובעת מהדקה שקדמה לה. מדובר במוצר צריכה פופולרי ששלח לחופשה שנתית אלמנטים הכרחיים כמו סבירות פנימית
''סולט'', ארה''ב, 2010
מכניסה את ג'ייסון בורן לכיס. ג'ולי צילום: יח''צ
וכמו בורן, גם אוולין סולט, הדמות שג'ולי מבצעת בסרט הנוכחי, לוחמת בעיקר נגד אנשי הארגון החשאי - כלומר הסי-איי-אי - שהיא עצמה משתייכת לשורותיו. במילים אחרות: לתסריטאי קורט וימר לא הייתה ממש עבודה קשה בהמצאתו של סיפור המסגרת, שבגללו הגברת ג'ולי אצה-רצה במהירויות שיא וגם תוקעת טילים לתוך פרצופיהם של כל הרעים באשר הם.
הסיפור - בהנחה שכך מכנים את גיבוב האוויליות שנערם כאן בכמויות מוגזמות - עוקב אחר מזימה רוסית להרוס את העולם. המזימה הזו החלה עוד בימי המלחמה הקרה, ולראיה מביא הסרט את לי הארווי אוסוולד, רוצחו של הנשיא קנדי - שהיה, כך מוסבר ב"סולט", סוכן מושתל מטעם הקומוניסטים.
ובכן, אין עוד אדומים בכס השלטון במוסקבה, אבל אף אחד לא טרח לעצור את הפרויקט החשאי שלהם, שמהותו פשוטה: השתלת סוכנים רדומים, כדי שביום מן הימים הם יחוללו מלחמה גרעינית בין המעצמות, יפוצצו את כדור הארץ, ובדרך אגב ישימו קץ גם לשיטה הקפיטליסטית-אמריקאית.
כל שניה שולפת טיל. ג'ולי ב''סולט''
צילום: יח''צ
תחילת הסרט תופסת את גברת ג'ולי, שהיא כאמור סוכנת סי-איי-אי, בעת חקירתו של עריק רוסי הטוען בתוקף שהיא עצמה סוכנת סמויה של הרוסים. מאותו הרגע שעמיתיה של ג'ולי (ובעיקר השחקנים לייב שרייבר וצ'יווטל אג'יופור) שומעים את הבשורה המחרידה, מתחיל מרדף אינסופי זרוע גוויות ובתים מפוצצים. שיאו של המרדף, כך נדמה, הוא באותה נקודה - קחו נשימה עמוקה - שבה ג'ולי מסירה את תחתוניה, ומכסה באמצעותם את אחת ממצלמות המעקב המפוזרות בוושינגטון.
כמו סרט אנימציה. סולט צילום: יח''צ
"סולט" אינו סתם משחק מחשב, כי אם שעשוע באנימציה. זאת בשל אופן עיצובה של הגברת ג'ולי, שכבר מזמן אינה מזכירה חברה בקהילה האנושית. היא דמות מכנית המצוירת בהפרזה, שמתחוללת בה
האחדה מעוותת בין הדמות של ניקיטה - שהוליכה פעם את סרט הפולחן הצרפתי - לבין החתול מסרטוני טום וג'רי הנושנים.
פיליפ נויס האוסטרלי, שביים בהוליווד אקשנונים רעשניים כמו "סליבר", "סכנה ברורה ומיידית" ו"משחקים פטריוטיים", שב אל זירת הפשע הזו - אפילו שלפני כמה שנים השכיל לעשות הפסקה בעבודה בפס הייצור המשמים של סרטי הפעולה, לטובת עבודות אינטימיות כמו "ארוכה הדרך הביתה". שותפו לעבודה הפעם הוא הצלם הוותיק רוברט אלסוויט, שידע בעבר תהילה ויוקרה מה הן כשצילם את "זה ייגמר בדם", " מייקל קלייטון" ו"מגנוליה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם