שירה בציבור: יחזקאל רחמים
רן יגיל עם שיר עברי אחד בשבוע. והפעם: "שיר מבית המעצר - ט' באב" מאת יחזקאל רחמים
אַבָּא עַכְשָׁו
חַיָּה פְּצוּעָה
מְסַמֵּן לָךְ דֶּרֶךְ
(אִם תִּרְצִי)
בְּטִפּוֹת קְטַנּוֹת
שֶׁל דָּם
צָרוֹת קָרוֹת אֲפָפוּנִי
חֶבְלֵי מָוֶת נִקְשְׁרוּ בְּעֵינַי
בִּתִּי רְחוֹקָתִי
אֵיכָה אֶצְטַעֵר
עַל מוֹת לְבָבִי
חוֹשֵׁב:
אוּלַי תְּחִלַּת דַּרְכֵּךְ הִיא קֵץ חַיַּי
חוֹשֵׁב:
בְּחַיַּיִךְ יַלְדָּתִי צִוִּית לִי אֶת מוֹתִי
חוֹשֵׁב:
אָסוּר אָסוּר לַחְשׁׂב כָּךְ בֶּאֱמֶת
אוּלַי מוּטָב – לַמְרוֹת הַקֹּר
שֶׁבָּאֲוִיר – בְּכָל זֹאת לְהַרְגִּישׁ
וְשׁוּב שׁוֹמֵעַ:
הַמִּשְׁפָּט אֵינוֹ מִגְרָשׁ לִרְגָשׁוֹת
וַדַּאי לֹא לְאָבוֹת כְּמוֹ שֶׁאַתָּה
כָּאן הַכְּלָל הוּא מְסֻדָּר
בּוֹא הַנַּח רֹאשְׁךָ עַל הַמִּזְבֵּחַ
שֶׁל מַטְחֵנַת הַבָּשָׂר
אַבָּא
פֶּצַע
מְדַמֵּם
אֲנַחְנוּ
נֶפֶשׁ
אַחַת
גַּם אִם
תִּמְחַץ
הַשּׁוֹפֶטֶת
אַל תִּכְאֲבִי
אַתְּ
בִּתִּי
יָדַי אֲזוּקוֹת וְלִבִּי עֵר
צִפָּרְנֵי הַחֹק וְצִפֹּרֶן יוֹלַדְתֵּךְ
חוֹפְרוֹת עַכְשָׁו קָרוֹת בַּבָּשָׂר
אֲנִי רָחוֹק בְּמִקְלָט-קַר-שָׁקֵט
נִזְכָּר בַּחִבּוּק הַהוּא שֶׁל שְׁנֵינוּ
שׁוֹאֵל אֶת מִטַּת הַבֶּטוֹן
מָה יִהְיֶה עַכְשָׁו עָלָיו
מָה יִהְיֶה עָלַיִךְ
וּמָה יִהְיֶה עָלֵינוּ
גוֹזַלְתִּי נִנְגְעָה צִפָּרְנַיִם רָעוֹת
וְלִבִּי מְבַקֵּשׁ לְבַשֵּׂר
שֶׁאוּלַי לֹא אוּכַל לָשׁוּב
אֶל הַקֵּן
עֵינַי עוֹד זוֹכְרוֹת אֶת הַמְּעַט הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה
וּמְצַיְּרוֹת בְּצִבְעֵי מַיִם חַיִּים
אֶת כָּל מָה שֶׁאוּלַי
לֹא יִהְיֶה
הַיָּמִים יְמֵי אַכְזָרִיּוּת וּפַחַד
שׁוֹטֶה מְדַמֵּם לֹא יוּבַן בְּשַׁעַר הַחֹק
נְשַׁלֵּם יַלְדָּתִי מְחִירִים נְשַׁלֵּם
הָעוֹלָם נִשְׁמָתִי יֹאכַל וְיִירַק
שׁוֹדֵד חָבִיב מֵעַל הַחַמְגָּשִׁית:
- בַּת כַּמָּה הַיַּלְדָּה?
- שְׁנָתַיִם וָחֵצִי עוֹד מְעַט
- אָז שְׁכַח אוֹתָהּ
- אֲנִי מְאֹהָב בָּהּ, מְאֹהָב
- הֵם יִגְמְרוּ אוֹתְךָ עַל זֶה. שְׁמַע מִמֶּנִּי, שְׁכַח אוֹתָהּ
(הַמִּין הֶחָזָק)
בַּפִּנָּה הַיְמָנִית – מְשׁוֹרֵר בְּמִשְׁקָל קַל-בֵּינוֹנִי.
בַּשְּׂמָאלִית – עוֹרֵךְ-דִּינִית קָרָה עִם תָּכְנִית לְהַפִּיל, פְּרַקְלִיטוּת עִם סַכִּין וְשׁוֹטֶרֶת גְּבוֹהָה
שׁוֹפֶטֶת אַחַת עִם שׁוֹט גּוֹרָלִי וּפְקִידַת סַעַד בְּרַעַד מְלֵא הַשְׁרָאָה.
הָלַךְ, הָלַךְ עָלֶיךָ אַבָּא'לֶה
יחזקאל רחמים
צילום: ראובן קסטרו
אנחנו שומעים בחדשות כל הזמן על אותם מקרים קיצוניים שבהם הטוב והרע ברורים. הרע הוא האב המתעלל הרוצח; האם היא הטובה הסובלת, ובתווך כמובן הילדים התמימים שאינם אשמים בדבר, והם הקורבנות האמיתיים של הסאגה הזאת.
אבל מה עם כל אותם מקרים רבים שבהם לא ברור מי הטוב ומי הרע בסיפור הזה? דמיינו לכם אב שיש לו בת קטנה, הוא החליף עם האם דברים
קשים וכעת זו האחרונה התלוננה במשטרה על איומים, ובעקבות כך ובשל הפאניקה הכללית, אותו אב שאינו אדם אלים כלל וכלל מבלה יממה במעצר.
תסריט כזה הוא שכיח מאוד במחוזותינו. כל כך מרגש שיר הגעגועים הזה והאהבה הכנה לבת שאין לפקפק בה. הפנייה אליה, הדיאלוג עם השודד, תיאור התא המשפחתי כזירת אגרוף. איך לא יעלו בעיניך דמעות הקורא?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם