עכשיו ברצינות: ביקורת על M.I.A
ההחלטה של M.I.A טו קיפ איט ריל מגיעה על חשבון להיטים. זה לא אומר, חלילה, שהאלבום החדש שלה רע
''MAYA'', היי פידליטי
בין ש-M.I.A הזמינה את מנת הצ'יפס בטעם כמהין המפורסמת או לא, אין ספק שהיא השיגה את תשומת הלב התקשורתית הנכספת לקראת צאת אלבומה השלישי.
לפני צאתו שמענו מתוכו שני שירים: את "Born Free" - זה מהקליפ עם הג'ינג'ים המסכנים - ואת הסינגל "XXXO". הראשון הוא להיט מגניב עם סימפול מ-"Ghost Rider" של Suicide. השני הוא קטע דאנס מקפיץ, סקסי ומפתיע, שבו M.I.A גם שרה. שניהם היו מעולים ועשו תיאבון לקראת האלבום השלם. למרבה הצער הם שני השירים הכי טובים באלבום.
"Maya" הוא אלבום מעניין שנעשו בו החלטות מוזרות ומפתיעות, כמו להקליט גרסת רגאיי לשיר האייטיז "It Takes a Muscle" של הלהקה ההולנדית Spectral Display. אבל זה גם אלבום לא קל. מה יש בו? ביטים, ברייקים, צפצופים, סאונדים תעשייתיים, ראפ חתרני ובסים שמנים - צ'ק. שירים של ממש? מעט מאוד. המפיקים שעבדו עם M.I.A על האלבום החדש - בלאקסטאר, ראסקו, דיפלו, סוויץ' ואחרים - רקחו לה מצע רחב של סאונדים רדיקליים, שעליהם היא יכולה להשתולל עם המסרים הפרובוקטיביים שלה.
"אני נלחמת באלה שנלחמים בי", מכריזה מ.י.ה ב-"Lovalot", שמדבר על האלמנה בת ה-17 שהפכה למחבלת מתאבדת והתפוצצה ברכבת התחתית במוסקבה. נראה ש-M.I.A לא לוקחת צדדים, אבל מגלה חמלה אנושית כלפי הילדה-אלמנה המתפוצצת. בגדול העיקר שמדובר בנושא טעון ורגיש. ככה M.I.A אוהבת את הנושאים שלה.
גם אם היא יודעת על מה היא מדברת וגם אם לא, ובין שהעמדות שלה ברורות או לא, M.I.A נוגעת בנושאים מעניינים שלא עולים לדיון לעתים תכופות מדי בעולם הפופ. אפשר
עם כל הכבוד להחלטה שלה טו קיפ איט ריל, חבל שאין כאן קצת יותר להיטים. אחרי הכל, בשני אלבומיה הקודמים M.I.A הוכיחה שאפשר להיות רדיקליים ולהיטיים באותו הזמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם