השורד האחרון: זוחלים לאט
למה פיצלו את הקולות במועצת השבט? איך דן מנו ניצל? והאם באמת איכפת לנו כיצד הוא מצליח להחזיק מעמד שבוע אחרי שבוע? וגם: נחש, נדל, סרטן ובובות שרופות מכסות על היעדר אקשן
אבל דן איכשהו מצליח לשרוד. כבר לא משנה לאף אחד אם זה נעשה בעזרתה של הפקת כל יכול או חבורת שורדים חסרת יכולת לחלוטין, מנו נותר כיתוש טורדני שממשיך לנגוס בישבניהם של כל השפקסעלכים בפיליפינים בגלל סיבות הגיוניות יותר או פחות.
בשבט סאמה-סאמה הצילו אותו אתמול, לאחר שהחליטו לפצל את הקולות בינו לבין לאיתי. למה? יוק. לא ברור. שיחה רגעית בפרלמנט העלתה את האפשרות המעט הזויה שמנו יעלה באוב איזה רמז לפסלון חסינות, ימצא אותו ויוכיח לכולם שהוא בלתי מנוצח.
איך דן גילה שמפצלים הצבעות והחליט בחוכמה להצביע לאיתי? זה ממש משנה? לאנשי "הישרדות" כבר מזמן לא בא לספק לנו תשובות על מה שהולך מאחורי הקלעים. האמת כבר הפסקנו לשאול. נחמד לנו שמנו בסביבה, בין אם מישהו דוחף אותו או שהוא משתמש בראשו ובידיו כדי להגיע לשם.
הבעיה היא שנכון להיום הנוכחות של דן כבר מתחילה להגביל את ההתפתחות של סאמה-סאמה וקצת להימאס. הנה דן עושה רעש פה, הנה דן עושה רעש שם. ומה עם יתר החבר'ה? לא מגיע להם קצת פוקוס?
אתמול קיבלו ב"הישרדות" תפוח אדמה לוהט. עוד הצבעה צמודה ומבחן אש "דרמטי" בין מנו לאיתי על הזכות להישאר במשחק. בזכות פרומואים לא נבונים, דרמטיות לא ממש הייתה שם. גם כשהלהבה של איתי התחילה לשאוב חמצן באינטנסיביות, היה ברור שהוא יילך. עזיבה של מנו היתה מלווה בתרועת חצוצרה. כשזה יקרה, תהיו בטוחים שתדעו על זה שלושה ימים מראש.
דווקא כשמתחילים להרגיש את היישורת האחרונה, כשמריחים כבר את הגמר, ועוד בעונת אולסטארז, הפרקים של "הישרדות" לא מצליחים להתרומם. האינטריגות לא ממש קיימות ואת העניין היה צריך לספק אתמול נחש זברה חף מפשע עם שם של פורטל אינטרנט ישראלי.
באפלה, לדן כמובן לא הייתה בעיה לזהות שמדובר ב"נחש שאם הוא מכיש אותך, אתה מת תוך שמונה שניות". איך הוא ידע לדלקם את האינפורמציה הזו? אולי הוא עוקב בתדירות אחרי נשיונל ג'יאוגרפיק או משנן ערכי ויקיפדיה
כשנגמרו הסרטנים, הנדלים וכל זוחל אחר שהטריד את ליבו החששני של בשבקין, נמצא פתרון נוסף - תנו לשתי בנות לשוחח, הן כבר ימצאו על מה לריב. גם זה נגמר? בואו נשרוף בובות.
אקשן גדול לא היה אתמול. יודעים מה? גם לא אקשן קטן. בשעה שבתוכניות ריאליטי אחרות, השלבים המכריעים מעלים את רף העניין והמתח, ב"הישרדות" מדשדשים בגדול בארגז החול. חכו לפרק הבא! שפקס ומירית רבים על סופלה שוקולד. יהיה עתיר קלוריות.
את הבריתות בשבט סאמה-סאמה אפשר לספור על יד אחת. מילולית - ממש על יד אחת - חמש בריתות. יש את השקפסלאכיות של מקסי, שלישיית גשר הקרטון וסיעות היחיד של מנו, קפון לשלטון וזכויות אביגיל במשפחה.
קפון כבר מזמן איבד את הצפון מאז שלקחו לו את החבר לארגז החול - גיא גולד. אביגיל לא ידעה איפה הצפון מלכתחילה והיא מנשבת קדימה באופן סתמי מבלי לעשות מהלכים גדולים. ודן? די, דיברנו עליו מספיק להיום.
בגלל ריבוי הסיעות, קשה באמת לנחש מה יקרה, אבל מהלכים גדולים לא נוצרים. למרות הדומיננטיות של שפקס, האסטרטגיה הכוללנית כרגע היא להעיף את דן מנו, ואם לא, אז בואו נלך לפי הגחמה התורנית.
איתי נפל בזכות הקירבה שלו למנו, חוסר היכולת שלו להבין מהי אסטרטגיה והעובדה שהוא כבר זמזם כמו תקליט שרוט את מניפסט האנטי שפקסיות שלו. היה די עצוב לראות איך החברים שלו מייבשים אותו במועצת השבט. מותירים אותו לבד כאחרון הצדיקים. מקס הזועם? מה פתאום, אנחנו דווקא נורא אוהבים את מקס. חסיד אומות העולם. האמא תרזה, האב דאולינג חוקר.
מתוך משימת אי הגלות:
גיא זוארץ: "בגב של כל אחד מכם מחוברת רצועה. ברגע שאתן את האות, תנסו לנתק את הרצועה של היריב. כדי שתוכלו לשמוע אחד את השני, לכל אחד מכם יהיו מחוברים פעמונים. עבור כל רצועה שתנקו, תזכו בנקודה".
דקה לאחר מכן:
בשבקין: "בגב ישנו חוט עם פעמון. המטרה של היריב זה לבוא אליי לגב, למשוך לי את החוט עם הפעמון, ופה הוא מקבל נקודה".
הו, כן. הזלזול באינטליגנציה שלנו נמשך.
1. "זה לא היה קל. זה סוג של ויגדל הצנון ויבעט בגנו, כי הוא הערך שגדלתי עליו. להתחרות איתו היתה החוויה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי כרגע" (בשבקין צומח מניצחון על דן במשימת אי הגלות).
2. "כמה שאני גיבור, הייתי כמו ילדה קטנה עם צמות, קוקיות וסוכריה בפה, מרוב פחד" (בשבקין רואה זוחלים ומאבד טסטוסטרון).
3. "קפון הוא כמו מים עכורים. אי אפשר לדעת מה באמת מסתתר שם בפנים. דן מנו הוא לא מים נקיים, אבל הוא מים שקופים" (מירית ברגע של צלילות).
4. "מה שהכי מוזר לי, שדווקא מירית, שלימדה אותי לסתום את הפה, ולימדה אותי להיות מאופקת, לא מצליחה" (מעיין מגלה חלק מהתובנות שלמדה ממירית).
5. "אני הפעם מהיר כמו רוח, שקט כמו היער, אכזרי כמו האש, יציב כמו הר, ואצילי כמו קיסר" (שפקס מנופח כמו בלון).
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם