ראשי » רייטינג » מוזיקה

לחיות לנצח: על האוסף של אואזיס

באוסף הסינגלים של אואזיס "Time Flies... 1994-2009" אין בשורה של ממש, אבל למי שזהו המפגש הראשון שלו עם ההרכב יש כאן הזדמנות לא רעה בכלל להשלים חומרים

בשנת 2003 יצא לאקרנים סרט התעודה הבריטי המצוין "Live Forever" המגולל את סיפור עלייתה ונפילתה של אחת הסצינות המדוברות ביותר שידע הרוק הבריטי - הבריטפופ. במהלך הסרט מרואיינים בין השאר חברי אואזיס, ליאם ונואל גאלגר, סולן להקת בלר דיימון אלברן, מנהיג פאלפ ג'רוויס קוקר והאמן דמיאן הרסט, שהיוו חלק בלתי נפרד מימי התהילה והזוהר של הז'אנר.

כחלק משיקולי העריכה, נבחר לוקיישן שונה לראיון עבור כל אחד מהמשתתפים: קוקר ישב בחדר מלון בריטי עם ניחוחות של טחב דלוח, אלברן בילה בבר עם גיטרה קטנה באווירה אלטרנטיבית ואילו האחים גאלגר (כל אחד בנפרד) רואיינו כשהם יושבים על כיסאות מלכותיים בלוק של מלכי אנגליה.

אפשר לקחת את מיקום הראיונות כלא יותר מבחירה מקרית של הבמאי ג'ון דאוור, אפשר לראות בזה ביטוי לאופי הנרקיסיסטי של האחים (למרות ששיעור בנרקיסיזם אפשר לקחת בקלות גם מאלברן או מקוקר), ואפשר לראות בנקודה הזו סמל המציין את התפקיד האמיתי שצפויים לקחת הגאלגרים בראי ההיסטוריה אל מול הרכבים אחרים בני זמנם.

נכון, התקשורת תמיד אהבה להדגיש בחשיבות את יסוריי ה"בי במול" של אלברן, את הערפול המיני של ברט אנדרסון מסוויד ואת פילוסופיות החיים של קוקר, שקסמו והתאימו לגישה הניאו-פלצנית של מבקרי המוזיקה, אבל בין אם הם ירצו או לא, קשה להתעלם מהמציאות שהיא למעשה אואזיס.

מה לעשות, בלי פועלים שחורים כמו האחים גאלגר שדחפו את עגלת המהפכה והוציאו אותה מהבוץ הטובעני של סוף תקופת תאצ'ר אל אור הזרקורים, כשהם הופכים פרט למוזיקאים גם לאייקון אופנה  ולכוכבי הצהובונים בממלכה, הבריטפופ היה נותר ככל הנראה נחלת קהל מצומצם מאוד בקמדן טאון, ופיט דוהרטי היה צריך לעבוד הרבה יותר קשה בשביל לממן את צריכת ההרואין שלו ובשביל לשכנע את קייט מוס לחלוק איתו את אותה מיטה.

ולמה אנחנו בעצם חוזרים אל אואזיס כמעט שנה אחרי הפירוק? הכל בגלל אוסף הסינגלים "Time Flies... 1994-2009" שיצא כעת לאור ומקדם צעד אחד קדימה את עשיית הצדק ההיסטורי עם הלהקה המושמצת הזו. אחת הטענות שמבקרי אואזיס אהבו לשלוף בזלזול כל פעם שיצא להם אלבום חדש, מאז אלבום הבכורה "Definitely Maybe", הייתה שהם כבר לא רלוונטיים מבחינת סאונד ושהם דורכים כבר שנים באותו מקום בדיוק.

 
הטענות הללו נסבו כתוצאה משני גורמים עיקריים: הראשון נעוץ בכך שהסמים שהיו נפוצים אז כבר לא היו קוקאין אלא אקסטות, מה ששינה גם את הטעם המוזיקלי של הקהל. השני הם ההרכבים החדשים שעלו לגדולה, וביניהם רדיוהד, שהלכו והתפתחו מאלבום לאלבום ושינו את הסגנון המוזיקלי שלהם. עם זאת, ההשוואות הללו היו מופרכות מראש מכיוון שאמנים כמו תום יורק מרדיוהד או הגורילאז של אלברן, מצוינים ככל שיהיו, החליטו למעשה לזנוח את הגיטרות והמגברים ולעבור ליצור מוזיקה בגוון אלקטרוני יותר. בכל מקרה, רוקנ'רול זה כבר לא היה.

האחים גאלגר לעומת זאת המשיכו לדבוק במסורת הרוקנ'רול שהם יודעים לעשות כל כך טוב. עד היום האגדה מספרת שליאם גאלגר לא ממש יודע לשלוח אימייל, אז מוזיקה אלקטרונית הוא בטח לא יכול לעשות. עם זאת, לעלות על במה עם בס ותופים, להנפיק המנונים, למכור הופעות סולד אאוט עוד לפני שתוכנן הסיבוב ולהיות זה שגורם לילד בן 15 כמו אלכס טרנר מהארקטיק מאנקיז לקחת גיטרה ביד בפרבר של שפילד, את זה אואזיס יודעים לעשות נהדר, גם בלי תו התקן של מבקרי המוזיקה ברחבי העולם.

האמת, קשה להתווכח עם הטענה שאואזיס עובדים על פורמולה קבועה, אבל הם לא שונים בעניין הזה מכל להקה אחרת שמשמרת גוון מסויים בצליל שלה. בפועל, שמיעה רציפה של 130 הדקות שבאלבום האוסף, מעידה על שינויים לא מעטים שעבר ההרכב, תוך שמירה על אותה נוסחה מנצחת.

לכל חובב אואזיס שמחזיק אצלו את מרבית אלבומי הלהקה, אין כאן בשורה של ממש, והאוסף יכול לשמש בעיקר כפריט להתרפקות כייפית על העבר עם שירים כמו "Supersonic ", "Whatever" ", Roll with It" ", "Falling Down" " All Around the World" " ועוד רבים וטובים, אשר מסודרים כולם בסדר שמדמה את ההופעה החיה האחרונה של הלהקה, כפי שהגדיר זאת נואל בראיון איתו.

אבל למי שזהו המפגש הראשון שלו עם ההרכב או למי שהיה בטוח ש-"What's the Story (Morning (Glory" מ-1995 היה אלבומם האחרון, יש כאן הזדמנות לא רעה בכלל להשלים חומרים (למרות שכדאי להגיע גם למחוזות הבי-סיידים של הגאלגרים, שייצרו כמה מהקלאסיקות היותר גדולות של ההרכב).

לסיכום, על אף שמדובר באוסף מהנה ומקיף, חייבים לציין שאם אואזיס באמת לא יתאחדו, מגיע לקהל המעריצים שלהם מוצר עם הרבה יותר בשר מאשר אוסף סינגלים כדי לסכם את ההיסטוריה של מי שלטעמי ימשיכו להיבחר גם בעוד 50 שנה לאחת הלהקות הגדולות בכל הזמנים במשאלים השנתיים של קוראי המגזינים באנגליה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...