ילד אסור, ילד מותר : על "קוראים לי אחלאם"
בסרט "קוראים לי אחלאם", ששודר אמש בערוץ 8, מלווה הבמאית רימה עיסא ילדה פלסטינית במאבקה במחלה קשה, בלי חנפנות או פלסטיות. עם תיעוד של המחסומים, כנראה שצריך להרחיק עד ערוץ 8 כדי לדעת שהכיבוש לא הסתיים
''קוראים לי אחלם'', שבת, ערוץ 8
מלבד התיאורים הפלסטיים והדמעות שנשפכות בלי סוף, סיפורים כאלו מפילים לוואדיות של דכדוך. מרתיע אותי גם כשהמוות והמחלה מגויסים למכונת הרייטינג, עם הפרומואים והקלוז-אפים הצובטים שמתערבבים בין הפרסומת החדשה ליוגורט יווני.
מהמקום בו שודר "קוראים לי אחלאם" אפשר לגשת לתיעוד הזה. אני סומך על הטיפול הדוקומנטרי של ערוץ .8 סרטה של רימה עיסא הוא יצירה יוצאת דופן. הבימאית דילגה על כל מוקש פלסטי, סנטימנטלי, חנפני או מנחם שהז'אנר מייצר בדרך כלל, והשאירה לנו סיפור חשוף, כמעט ללא תיווך, שנמנע מלצלם את רגעי הדרמה המתבקשים, ומתמקד בצל ובצלליות של הסיפור.
במובן הזה עיסא כיבדה את הילדה, שמשפחתה אפשרה לה להיכנס דרך דלת ביתה בחברון. הנס התאפשר גם בעזרת צילום כן ונדיר (יאיר שגיא.( לראות את אחלאם אוכלת מלפפון ירוק סנטימטר אחד מול המצלמה - ולנשוך את השפתיים.
הרזון בטון הדידקטי התבטא גם בממד האקטואלי בסרט: הסיפור הלא נורמלי בו ילדה נאלצת לעבור ממחסום צבאי אחד לשני כדי לקבל טיפול רפואי שיציל את חייה ליווה את כל היצירה - בלי שתושמע צעקה אחת.
המחסומים תועדו כי הם קיימים. הם נמצאים כי יש כיבוש. זו המציאות היחידה שאחלאם הכירה בכל אחת משש שנות חייה על האדמה המקוללת הזו. זמן מה אחרי הכתוביות נפל עליי עצב נוסף. אם הסרט, אפילו בגרסה מקוצרת של כתבת אולפן, היה משודר בפריים טיים: אחלאם הייתה הופכת לילדה הכי מדוברת של השבוע. סיפור אנושי המכיל את החומרים שבהם יאיר לפיד, מיקי רוזנטל ואיילה חסון אוהבים לרפד את החלק המגזיני במהדורה.
ילדה עם פנים גדולות ונהדרות, מאבק במחלה קשה, נחישות מעוררת השראה של האם. אבל לדמיין שסרט כזה (או פולו-אפ) יקבל טיפול עמוד במהדורת השישי, זה חלום רחוק בישראל .2010 את הילדים שלנו על המסך אנחנו מעדיפים יהודים. גם חיים, גם מתים. ככה הרגילו אותנו, שנים על גבי שנים. אני לא יודע איך לקרוא לזה אחרת, אם לא גזענות.
אני לא חושב שזו גזענות מכוונת. אני גם מתקשה להאשים בגזענות תוכנית כמו "אולפן שישי," שמדי שבוע מזכירה את המאבק למניעת גירוש ילדי העובדים הזרים (אתרוג: "זה רוני דניאל("? ונותנת לאלי ישי בראש. אבל אני חושב שהרדיפה הברורה מאליה אחר הסיפור הנכון שיהיה רלוונטי לכמה שיותר צופים ישראלים (וילדה פלסטינית חולת לוקמיה זה לא רייטינג) מפיל קורבנות ובונה תודעה כוזבת. אם למישהו משלושת המגישים יש אחריות ציבורית, כדאי שזה יטריד אותו.
אבל למה שזה יפריע להם? בסוף שבוע היה צריך להרחיק עד ערוץ 8 כדי לדעת שהכיבוש לא הסתיים. להבין את המחיר היום-יומי שאנחנו והפלסטינים
מה זה האסקפיזם המסוכן הזה? חכמים בלילה: רק כשפורץ משבר בנוסח המשט, גולדסטון, רם עמנואל (אחי, איפה אתה(? מהדורות השישי מתעוררות (ומגיבות בהיסטריה מאוסה.( כלומר, במקום שהן יקבעו את סדר היום - הן מובלות על ידי האירועים המיידיים. זו עיתונות עצלה, חסרת ביטחון ולא מאתגרת.
עם כל הכבוד לקריירה החדשה של רותי ברוזה (רוזנטל) וזקנים שמתחתנים (לפיד,( אני מתחיל להרגיש שלמהדורת השישי בישראל - חוד החנית של העיתונות המשודרת - אין כבר ערך סגולי.
על רקע הוואקום בסיקור התרבותי הפך בשנה האחרונה ערוץ 8 לערוץ התרבות של ישראל. בקצב הזה הוא ייאלץ להפוך לערוץ החדשות. מי אמר גדר הפרדה?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם