שירה בציבור: פסח מילין

רן יגיל עם שיר עברי אחד בשבוע, והפעם: "אל תיקחו אותי" של המשורר פסח מילין, שהלך בשבוע שעבר לעולמו

רן יגיל | 25/7/2010 14:30

אַל תּקְּחוּ אוֹתִי
אֲנִי לֹא רוֹצֶה לָלֶכֶת מִכָּאן
טוֹב לִי פֹּה
עוֹד יֵש לִי הַרְבֵּה מַה לַּעֲשׂוֹת
אֲנִי אוֹהֵב לִרְאוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ
אֲנִי אוֹהֵב לִשְׁמֹעַ אֶת הַגֶּשֶׁם
אֲנִי אוֹהֵב לִרְאוֹת אֶת הַקֶּשֶׁת בַּשָּׁמַיִם
אֲנִי אוֹהֵב אֶת הָעֵצִים וְהַפְּרָחִים בִּצְמִיחָתָם
אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַמִּלִּים הַיָּפוֹת
וְגַם אֶת הַמִּלִּים הַקָּשׁוֹת
כִּי גַּם אֵלֶּה וְגַם אֵלֶּה הֵן שֶׁלִּי
פַּעַם כָּתַבְתִּי שֶׁאֵינֶנִּי אוֹהֵב דְּמָעוֹת
בְּעִקָּר לֹא בְּשִׁירִים
אַךְ לָאַחֲרוֹנָה הֵן מִשְׁתַּלְּטוֹת עָלַי
פּוֹרְצוֹת מִתּוֹכִי
כֵּן אֲנִי בּוֹכֶה וְזוֹעֵק
אֵינֶנִּי רוֹצֶה לָלֶכֶת מִכָּאן
אֲנִי נִשְׁאָר

הכל פתוח כריכת הספר

המשורר פסח מילין (2010-1930), שהלך לעולמו השבוע, היה מן האנשים טובי הלב שידעה הספרות העברית, ואין זה מעט. הוא היה מהאנשים הקשובים לכל פרח משוררים עולה. יש שיטענו כי פרסם שירה עוברית בספקטרום רחב מדי; אבל מצד שני מי שלא מרחיב את היריעה ומאפשר פלורליזם פואטי מפסיד בסופו של דבר גם את הכוחות הטובים.

כמשורר הוא החל את דרכו בחבורת "לקראת" בשנות ה-50, לצד משוררים מוכרים וידועים ממנו כנתך זך, והיה שותף לנוסח השירי החדש של הרגש המאופק לשיר החופשי מחרוז וממשקל. הוא היה נקדן טקסטים מהיר ונפלא, ורבים התייעצו עמו. שנים היה עורך הספרות ב"דבר" ובשנים האחרונות לחייו היה פעיל באיגוד הסופרים וסייע לעורך חיים נגיד בעריכת ביטאון

האיגוד "גג". רבים פרסמו אצלו את ביכורי יצירתם. רק לדוגמה: חזי לסקלי.

בשיר שלפנינו ניכר עד כמה אהב מילין את החיים ואת העשייה. כשהוא מצהיר ברשימה קטלוגית עד כמה הוא אוהב את העולם, אני מאמין לו בכל לבי. כשהוא אומר בריש גלי שהוא אינו רוצה לעזוב את החיים, אני מוכן לחתום על כך. כי מי שהוא אופטימי נצחי ומאמין באדם וברוחו וביכולת היצירה שלו למה שירצה לעזוב את העולם הזה? הרי נכונה לו עוד כל כך הרבה עבודה.

מחר ייוולדו משוררים חדשים שיחפשו בשיריהם הראשונים והמעט בוסריים את הפסח מילין שלהם שבעיניו הכחולות ובחיוכו המשופם המסתיר סוד, יאשרר ויעודד אותם בקולו הרגוע שאני שומעו מהדהד גם עתה: "כן שירים יפים. אני אפרסם".