וירא אברהם כי טוב: ביקורת על האלבום של אברהם טל
החיבור בין קולו השמימי של אברהם טל לקו האלקטרוני של המפיק יונתן דגן הניב אלבום מושלם
''אורות'' , NMC יונייטד


הפרידה משוטי הנבואה ב-2007 עשתה לו רק טוב. זה התחיל בחידוש המצוין ל"אדם צובר זיכרונות", שהפך את השיר לנגיש עבור צעירים שלא ממש התחברו לממלכתיות של דורית ראובני, ואז, ב-2008, הגיע אלבום הסולו הראשון, שכלל את הלהיט הענק "הזמן עושה את שלו" ובעיקר הציג הבטחה שמצפה למימוש.
כששמעתי ברדיו את האקורד הראשון של "מחוזקים לעולם" אמרתי לעצמי "מה זה הדבר הזה?", לא ידעתי אם זה ישראלי, בריטי או אמריקאי, אבל ידעתי שזה טוב ושאני רוצה עוד. בירור קצר העלה שלא במקרה ההפקה המוזיקלית של האלבום הזה נשמעת כמו חו"ל, כי האלבום הוא פרי מערכת יחסים טרנסאטלנטית: יונתן דגן, המפיק, חי ועובד כרגע בניו יורק, ואברהם טל חי ועובד בתל אביב.
לפחות במקרה הזה מרגישים היטב שהחידושים ההפקתיים לא הגיעו הנה באיחור המקובל. ואז נכנס הקול המדהים הזה של אברהם טל, עם המנעד והחום הייחודיים שלו. אני חושב שזה הקול הגברי הכי טוב במוזיקה הישראלית כיום - וכן, אני סופר גם את שלומי שבת והבנאים. הוא עולה ויורד, אבל נשאר לאורך כל האלבום באותה עוצמה של רגשות וצבעים. קול נדיר, בקיצור.
לא כל השירים באלבום החדש הם להיטים בנוסח "מחוזקים לעולם" - וטוב שכך - אבל הצליל האלקטרוני, המפתיע, שטל ודגן בחרו לאלבום הזה בהחלט מורגש לכל אורכו. זה מתחיל עם "אורות" העוצמתי, שכבר יצא לרדיו, המתכתב עם השנים הראשונות של גרוב ארמדה, וממשיך עם "אבא"
בסך הכל מדובר באלבום מפתיע ומשובח. החיבור בין הקול האנושי כל כך של טל להפקה האלקטרונית מתברר כגאוני, וכן, זה היה סיכון לא קטן ללכת למקום ההוא. מעניין יהיה לראות לאן ייקח טל את הסגנון בקריירה העתידית שלו. בינתיים מה שבטוח זה שטל עומד במילותיו מתוך "מחוזקים לעולם" - "אל תדאגי, אני כאן". גם אנחנו כאן, איתו.