חייל משוחרר: ראיון עם האמן אלון אנדורן
אלון אנדורן, אחד הקצינים שחתמו על "מכתב הסרבנים", דן בעבודת הגמר שלו במדרשה לאמנות בבית ברל בנושאים כל-ישראלים כמו מילטריזם, חינוך, תנועות נוער ומגדר דרך עיניה של יהודייה אמריקאית בשם קארן הירש, אותה הוא מגלם בעצמו. "כל אמנות היא באיזשהו אופן גם טיפולית", הוא מספר
הישיבה בכלא הצבאי מהווה את נקודת הפתיחה בעבודת הסיום של אנדורן במדרשה לאמנות של המכללה האקדמית בית ברל, בניהולו של דורון רבינא. העבודות שיציגו הבוגרים השנה מאפשרות הצצה ביקורתית על החברה הישראלית ודנות בסוגיות מפתח שמעסיקות את עולם האמנות בתחילת המאה ה-21, ביניהן : תרבות דיגיטלית, מיניות ישראלית, האתוס הציוני, מצבם של מיעוטים בחברה ועוד. התערוכה, שאותם אוצרים האמנים הלל רומן ורמי מימון, כוללת עבודות במדיות שונות, כגון צילום, ציור, וידאו, מיצב ומיצג.
אנדורן, בוגר תוכנית אישית בת שנתיים במדרשה, הקים מיצב פיסולי המשלב וידיאו, שיעלה בתוך אולם התרפיה של המדרשה. "בחרתי להציג שם מפני שהעבודה באמנות היא סוג של תרפיה בפני עצמה", הוא מסביר.
אנדורן עושה שימוש בחפצים כמו שולחנות בית ספר וכיסאות ולתוך החלל הזה נכנסת דמות שהוא מגלם: דמותה של קארן הירש. הירש היא שעטנז המורכב ממורה חיילת, קצינה, צופיפניקית אמריקאית ושומרת יערות. היא לובשת ז'קט צבאי מהוה, יש לה שרוך הדרכה שעשוי ממקרמה, חצאית בלון אדומה ועיטורים צבאיים, חותלות עשויות מסוודר צבאי ונעלי צבא עם פאייטים.
"כתבתי סיפור רקע על יהודייה אמריקאית שהגיעה ארצה במסגרת פרויקט 'תגלית', סיירה בישראל והתאהבה בחייל שליווה אותה", מספר אנדורן, "כשהיא חוזרת לארצות הברית החייל הזה נכנס לכלא על סירוב פקודה לא אידיאולוגי והם ממשיכים להתכתב. שם יש ניצנים של התאהבות בחיילים ישראלים בכלא. כשהיא עולה לארץ היא יוצרת קשר עם חיילים ישראלים היושבים בכלא, ומפתחת לכך מעין פטישיזם".
בכלא כמו בכלא, האסירים שולחים לאהובתם מתנות מחומרי הגלם המותרים. "יש המון זמן פנוי וכל מיני חומרים הכי משונים הופכים ליצירות אמנות קטנות. חרצני זיתים הופכים לשרשראות
להירש יש גם חבר דמיוני, בובת כפפה בצורת אייל העונה לשם מקסימיליאן. הוא עשוי מאזיקונים, מענפי עץ זית וכפפה צבאית חסינת אש. "כמו שבכלים טיפוליים משתמשים בתיאטרון בובות כדי לחלץ דברים מילדים", מסביר אנדורן, "בווידיאו יש מעין תיאטרון בובות שלה עם מקסימיליאן בליווי שיר תנועות נוער עם קולות מתחלפים של נשים וגברים".
אנדורן (32), הומוסקסואל מוצהר החי עם בן זוג אמריקאי, מעלה התייחסות לנושאים שונים, וביניהם מיליטריזם וחינוך, תנועות נוער, מגדר, וכמובן - עיסוק באמנות. עד לתום לימודיו בבצלאל ניהל מערכות יחסים עם נשים, אך "מהרגע שהבנתי כל מיני דברים על עצמי, זה התחיל לנכוח בעבודות שלי", הוא מתאר.
"בעבודת הסיום יש אלמנטים של פטישיזם ומיניות, אבל אני לא חושב שכשמסתכלים על העבודה אומרים:'הוא הומו'. מה שמעסיק אותי יותר זו גבריות. מנקודת המבט שלי אני הרבה פעמים ביקורתי כלפי גבריות, בטח ובטח שבישראל, וכחלק מהעניין אני משבש דברים.
"הדרך שאני מסתכל על העולם היא, בין היתר, דרך תיאוריות פוסט פמיניסטיות קוויריות. אני מסתכל על זהות נשית, זהות גברית, על תפקידים של נשים וגברים-אם בצבא ואם בחינוך, ובכלל במערכות יחסים".
אתה מגחיך את המושגים הצבאיים.
"כן, אני לוקח את הדברים הכבדים ומסתכל עליהם כעל פארסה. אני מייצר משהו מופרך קצת, משהו לא אמין. בסופו של דבר, כל אמנות היא באיזשהו אופן גם טיפולית".
תערוכת הבוגרים של המדרשה לאמנות תיפתח ב-22 ביולי בשעה 19:30.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם