דם, יזע ודמעות: ביקורת על "דמדומים"
גם בסרט השלישי מדברת סאגת "דמדומים" על אהבה, מין ומוות, אבל רק מדברת בלי לעשות כלום. חוץ מכסף, זאת אומרת
"דמדומים 3: ליקוי חמה", ארה"ב 2010, 124 דקות
אם אתם טינאייג'רס בני 13־18, בעיקר אמריקאים, רוב הסיכויים שסרטי "דמדומים" הם כבר חלק מהמארג התרבותי שלכם. זו הסיבה שללעוג לתסריט הקלוש או למשחק המביך כבר הפך ללא רלוונטי. הם שוליים, הם מתאימים לביקורת על סרט, לא על תופעה. כרגע יותר חשוב לגלות מה יקרה הפעם בין בלה ואדוארד, והנה רמז עבה - כלום.
אז בואו נסיים עם זה עכשיו - גם הפעם בלה ואדוארד לא שוכבים. הם רק מדברים על האהבה שלהם ונלחמים בערפדים רעים יחד עם אנשי זאב טובים. ולפעמים להפך. בלה, באופן טבעי, דווקא מעוניינת בקצת אקשן. היא עומדת לסיים תיכון, היא חרמנית וסקרנית ויש לה חבר שנוצץ בשמש, אבל אדוארד הניג'ס לא מוכן. הוא מתעקש לשמור על תומתה עד לאחר נישואיהם ובינתיים רק מעוניין להשתרע איתה על מרבדי פרחים ולהגיד כל מיני דברים אובר-דרמטיים. רצוי כאלו שכוללים את המילה "epic", הנפוצה כל כך בקרב דוברי אנגלית בשנים האחרונות ולמרבה הצער לא עוברת טוב בעברית.
מבאס, נכון, אבל זה לא סוד שהסדרה שמרנית. למעשה פתאום אפשר להבין למה פטינסון הוא ליהוק גאוני. לא פלא שהוא הפך לכוכב נעורים - יש לו מבט כואב ומיוסר ואפס סקס אפיל. הא-מיניות שלו היא בדיוק מה שצריך בשביל להשרות ביטחון על ילדות שכבר קצת רוצות אבל הרבה מפחדות. הן יכולות להירגע, זה לא יקרה איתו, בטח שלא הלילה.
במקביל יש לנו את ג'ייקוב, איש הזאב, ממתק עיניים עסיסי ונטול חולצה שמשום מה מאוהב גם הוא בבלה. בכלל, קריסטן סטיוארט היא ההוכחה הניצחת לכך שלא נאבקים על לבך בגלל שאת שווה אלא שאת שווה כי נאבקים על לבך. היא אמנם נאה, לא נכחיש, אבל היא שחקנית איומה ויש בה משהו אנטיפתי. ובכל זאת, לא יצא אף גבר סטרייט מהסרט (כלומר השלושה שהיו) בלי לטעון בתוקף שהיא מושלמת.
משולש האהבה הזה הוא סרט הבורקס המושלם, רק שבמקרה הזה האשכנזי בסוף זוכה בבחורה, ובעצם במקום אשכנזים ומזרחים יש לנו ערפדים ואנשי זאב. נתחיל עם הערפדים - ברור שהם האצולה של יצורי האופל. הם לבנים, קרים, מרוחקים, עשירים, מתנשאים, מעטים ומתים מבפנים. אנשי הזאב, לעומתם, שזופים, עממיים, חמים, שעירים ומחוברים טלפתית לחמולה ולסיפורי העם העתיקים שלהם. הם גם מעוטי יכולת, שימו לב לבקתות הבוץ
מבחינה פיזית, כצפוי, אנשי הזאב נעלים על הערפדים הלבנבנים והרופסים. לא פלא שבלה מודה שהיא נמשכת לג'ייקוב, אבל כמו גולד-דיגרית טיפוסית היא רוצה להתחתן עם אדוארד. רק חסרים שם זאב רווח וביצים, הרבה ביצים.
כרגע העולם מתחלק לטים אדוארד וטים ג'ייקוב. אלה שרוצים שבלה תלך על הערפד האשכנזי (קלוז אפ על מבטו החודר), ואלה שמעדיפים את איש הזאב (תקריב טורסו). אין אף אחד שתומך בכך שבלה תעיף את שתי המוטציות לקיבינימט, תיסע לקולג' ותכיר בחור נורמלי. כי בלה לא חושבת שהיא נורמלית. זו הסיבה שהיא כל כך רוצה שאדוארד יהפוך אותה לערפדית. לא רק בגלל האהבה שלהם, היא מסבירה לו, אלא בגלל שהיא תמיד הרגישה שונה, לא חלק מהחברה, לא שייכת. או במילים אחרות - היא מרגישה כמו כל בן נוער דפוק ומדוכא בעולם הזה.
וזה החלק המעניין ואפילו מטריד בסרט. במקום להגיד למיליוני בני הנוער שקוראים את הספרים או רואים את הסרטים שזה טבעי, שלהיות טינאייג'ר זה חרא, והכי חשוב - שזה עובר, דווקא מחזקים את אותה תחושת שונות פאתטית, בודדה ואובדנית.
כי כזכור, הצעד הראשון בהפיכה לערפד שבלה כל כך מייחלת לה, הוא למות. "לנו לא הייתה ברירה", אומרת לה אחותו של אדוארד. הוא ובני משפחתו הפכו לערפדים בעל כורחם, אבל לבלה יש זכות בחירה. היא רוצה לבצע את הצעד הזה כי היא מאוהבת ושונה וייחודית; היא בוחרת בדעה צלולה - עד כמה שדעתה של נערת מוכת הורמונים יכולה להיחשב צלולה - להתאבד.
ולא, אני לא טוענת שסדרת "דמדומים" מעודדת בני נוער להסתגר בחדרם ולשסף את ורידיהם לצלילי "הקיץ האחרון" של להקת שפיות זמנית, סתם מדהים לגלות (ולא בפעם הראשונה) שיחליטו בכזאת קלות ראש להראות לנו מוות, אבל יוציאו לנו את הנשמה במשך שלושה סרטים בשביל זיון.
אבל אולי בגלל זה "דמדומים" כל כך מצליחה. היא לא מדברת אל נער מוכה אקנה בן 14, היא הנער עצמו. וגם בקרב אלה שחצו את הגיל המגעיל היא מצליחה לעורר בו זמנית בוז וחיבה סלחנית. כי דווקא מכונת הדולרים הקלישאית הזאת זוכרת, ומזכירה, שלהיות טוטאלי, דרמטי, אימפולסיבי, מקובע, שמרני, מטומטם וחסר היגיון זו המשמעות האמיתית של להיות טינאייג'ר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם