לוטרה במיטה: ביקורת על "טבעת של מים זוהרים"
"טבעת של מים זוהרים" היא אוטוביוגרפיה על יתרונות הבדידות והקשר העז לבעל חיים
כשהדברים נכתבו ב-1960, מיג', זכר לוטרה, כבר לא היה בחיים. הוא נרצח ב-1956 בידי רוכל גס לב בכיכר אחד הכפרים שלאורך החוף הסקוטי הצפון-מערבי. אך מקסוול לא חדל לבכות אותו. יגונו מדבר מכל דפי הספר, שעל פניהם מתפרשים גם נופים לא שגרתיים וחיי בדידות אמיתית במפרץ סחוף רוחות.
טבעת של מים זוהרים כריכת הספר
מקסוול, הסופר ואיש הטבע (1914-1969), מצא שהלוטרות ניחנו באינטליגנציה גבוהה ויכולת התבייתות מפתיעה. חיטוט באינטרנט מעלה דיווחים שהאיש היה הומוסקסואל ושלקה בהפרעה דו-קוטבית, אבל די בספרו כדי להעיד שהיה אישיות מרתקת. לאתר מגוריו בסאנדייג, נקודה אלמונית על החוף הסקוטי, שהוא כינה קאמוספיארנה, עולים היום לרגל תיירים שחוו עם קריאת הספר את התשוקה לדעת יותר על האיש והלוטרות.
החוקר לואיס תזיגר ראה את מקסוול באבלו הראשון, כשגורת הלוטרה שלו מתה בעודם בעיראק. למראה יגונו סבר החוקר שהצעיר משוגע. אין ספק, בעיני אדם ממוצע מקסוול היה משוגע. אדם ממוצע לא היה ישן עם לוטרה במיטה, ולא היה מניח לה "לייבש" אותו. פעולה ידידותית זו התבססה על חיכוך נלהב של פרוות הלוטרה הספוגה במים בבגדי האיש האהוב.
אֶדאל, הלוטרה השלישית שחברה לו, הוענקה למקסוול בידי זוג אנגלים שהביאו אותה מאפריקה. היא שככה מעט את כאב מותו האכזרי של מיג'. הספר מסתיים בעודה משוטטת סביב הסופר בבקתת החוף. הסיפור החוץ טקסטואלי מדווח שעל קברה של אדאל, שנחפר בקרבת
הבקתה שנשרפה ב-68' והיא בתוכה, כתב מקסוול: "השֵב לטבע את כל החדווה שהיא העניקה לך".
"להיות לגמרי לבד (...) זו חוויה המאפשרת מודעות אינטנסיבית לסביבתך, חידוד חושים והכרה איטימית של החיים התת-אנושיים הרוחשים סביבך". לא בטוח שמקסוול היה חותם על המינוח המתורגם "תת-אנושיים", כי דעתו על בעלי חיים הציבה אותם לרוב מעל לבני האדם, אבל אין ספק שהסופר מיטיב לנסח את התועלת העצומה שבהתבודדות בלב טבע פראי. וזה הרגע לומר שהספר אינו מיועד רק לחובבי טבע. התובנות שמתעוררות בקורא נוגעות לנפש האנושית, גם אם היא לא מתרגשת למראה לוטרה פעלתנית.
גאווין מקסוול, "טבעת של מים זוהרים", מאנגלית: חנה כהנא, ספריית מעריב, 262 עמ'.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם