ביט גירל: על האלבום של רובין
רובין בחרה להתמקד באלקטרו, דאנסהול וטכנו במקום להיות עוד כריסטינה אגילרה. והיא ידעה בדיוק מה היא עושה
''Body Talk pt 1'', הליקון
Body Talk pt 1 עטיפת האלבום
- הראיון שלנו עם רובין
היא הוציאה אלבום ראשון בגיל 16, ומאז, תוך כדי שהיא עוברת מהפך ממוצר פופ ליוצרת אלקטרונית עצמאית, היא עובדת בטירוף. מה שניכר באלבום החדש ''Body Talk pt 1'' - חלק ראשון משלישייה שתצא בהמשך השנה - הוא אהבתה האמיתית של רובין למוזיקה אלקטרונית מעולה. היא עושה אלקטרו, דאנסהול וטכנו עם חוש נפלא למלודיה, קול פעמוני ובחירה נהדרת במפיקים משובחים כמו דיפלו ורויקסופ.
כשהיא שרה על רובוטיות (“Fembot”) היא נשמעת כמו קראפטוורק עם רגשות. כשהיא מתריסה (“Don't Fucking Tell Me What to Do”) היא מזכירה את ימיה הטובים של מיס קיטן. כשהיא נותנת לנו הצצה לצד האפל
של המועדונים (“None of Dem”) היא מודיעה “הבסים לא ממלאים את החדר, התופים לא הולמים, המסיבה הזאת לא עושה לי את זה”. לקינוח היא אפילו מעניקה לנו קאבר אקוסטי לשיר פולק שבדי, בשבדית רכה ומסתורית של פיית יער.
בכלל, היציאה מעבדות לחירות עשתה לרובין משהו נהדר. במקום להיות האגילרה החדשה היא הפכה להיות ממשיכת הדרך של ביורק - והנה לכם קלישאה אמיתית. בתעשייה הרי משווים כל יוצרת אלקטרונית - ובטח סקנדינבית - לביורק, אבל באמת שזו מחמאה ענקית ולא הייתי מעניקה אותה סתם ככה. אני, בכל אופן, כבר מחכה לחלק 2 (שכולל דואט עם סנופ!) ו-3 בכיליון אוזניים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם