ראשי » רייטינג » קולנועגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

עסק ירוק: ביקורת על "שרק לנצח"

למרות ש”שרק לנצח” לא מספק סיבה טובה לסרט רביעי, יש בו שיפור ניכר לעומת קודמו בסדרה והוא בהחלט מזמן שעה וחצי של כיף קיצי ונטול התחייבויות

ב-2001 יצא לאקרנים “שרק”, תשובתו הניצחת של ג’פרי קצנברג - מי שניהל את מחלקת האנימציה של דיסני והיה אחראי להצלחות כמו “היפה והחיה”, “מלך האריות” ו”אלאדין” - למעסיקתו לשעבר. שש שנים קודם עוד עבד קצנברג בדיסני, אבל אחרי שפוטר על ידי היו”ר מייקל אייזנר בעקבות סכסוך מכוער (וקיבל פיצויים של 280 מיליון דולר), הקים יחד עם סטיבן ספילברג ודיוויד גפן את חברת “דרימוורקס SKG”. תחת מטריית מחלקת האנימציה של החברה החדשה פיקח על “שרק”, שהפך להצלחה הגדולה ביותר של דרימוורקס נכון לאותה התקופה.

באמצעות “שרק”, מעשייה מודרנית ומשעשעת שהשתוללה בחן ובחיוך עקום על הקונספציות השמרניות והדוגמטיות שאפיינו את היצירות שהנפיקה דיסני לאורך השנים, ירה קצנברג חצים סאטיריים מכוונים היטב כלפי החברה שמיצבה את עצמה כיצרנית הראשונה במעלה של בידור משפחתי במפת השואוביזנס האמריקאי לאורך רוב המאה ה-20.

התוצאה הייתה משמחת מאוד עבור קצנברג ושותפיו: “שרק” הפך להצלחה גדולה וגרף כמעט חצי מיליארד דולר, ורק “מפלצות בע”מ”, סרט האנימציה הנהדר של חברת פיקסאר (שעבדה אז בשותפות עם דיסני), עקף אותו בסיכומי השנה מבחינת סרטי אנימציה, שלא לדבר על המבקרים שהתמוגגו, האוסקר לסרט האנימציה וחגיגת המרצ’נדייזינג שליוותה את כל העניין; שלוש שנים אחר כך הגיע “שרק 2” וגרף כמעט מיליארד דולר (!) ברחבי העולם; ושלוש שנים אחריו יצא, באופן טבעי, ההמשכון השלישי בסדרה, שגרף קצת פחות - כ-800 מיליון דולר, מסכן שכמוהו - אבל הצליח למצב את הסדרה כאחת הטרילוגיות המצליחות של כל הזמנים.

ועכשיו, על פי הנוהל הקבוע של אחת לשלוש שנים, מגיע ה”שרק” הרביעי בסדרה, ואם סרטי “שרק” ימשיכו לעשות את הררי הכסף שהם עושים, שמו של הסרט החדש, “שרק לנצח”, אכן יאיים להפוך למציאות. אבל האם אנחנו באמת רוצים שזה יקרה?

“שרק” הראשון עסק בהתבגרותו של התפלץ הירוק ובהתאהבותו בפיונה; “שרק 2” היה הגרסה השרקית ל”פגוש את ההורים”, ואילו “שרק 3” תיאר את התמודדותו של שרק (מייק מאיירס) עם האחריות החדשה שניחתה עליו ועם ציפיותיהם של הקרובים אליו. ב”שרק 4” מתמודד שרק עם משבר אמצע החיים. הסרט מתחיל בתיאור חיי היומיום שלו, יחסיו עם פיונה, אשתו אדומת השיער (קמרון דיאז), חבריו (החמור, החתול, הזאב הרע, שלושת החזרזירים, פינוקיו וכו’) ושלושת התינוקות הפלצנים שלו (לא, ברצינות, הם מפליצים המון).

מה שמתחיל בתור אידיליה משפחתית בורגנית הופך מהר מאוד, גם באמצעות תעלולי עריכה מבריקים, לסיוט לא קטן: שרק, מוקף בהמולה בלתי פוסקת (קומפלט עם סיורי תיירים שבאים מדי יום באוטובוס כדי לראות את ביתו), נשבר במהלך מסיבת יומולדת שמארגנת פיונה עבור הזאטוטים ועוזב בסערה את האסם שבו מתנהל האירוע. הוא זקוק לקצת זמן ושקט, מתגעגע נואשות לימים שבהם כפריים מבועתים ברחו בזעקות כשהופיע מולם ומשווע לימים העולצים ונעדרי האחריות של נעוריו.

משאלתו מתגשמת כשהוא

פוגש את ראמפלסטילטסקין (עוץ לי גוץ לי), גמד אדום שיער בעל חיוך מרושע, חותם איתו על חוזה לפיו יוחזר לו יום אחד בתור המפלצת משכבר הימים, זו שגרמה לילדים לעשות פיפי מרוב פחד, ויוצא באושר לשיטוט במציאות המקבילה שנרקחה עבורו. הבעיה מתחילה כשנמאס לו והוא רוצה לחזור: החוזים של ראמפלסטילטסקין (שמדובב על ידי אחד מכותבי הסרט, וולט דוהרן, שנשמע באופן חשוד כמו ג’ק בלאק) ידועים לשמצה בשל האותיות הקטנות שלהם, הסעיפים שקיימים בחוזה אבל לא מופיעים בו לכאורה.

במציאות המקבילה הזאת שרק כלל לא נולד, והעולם תחת שלטונו של ראמפל הוא אפל, מסוכן ונתון למרותו של צבא המכשפות הפרטי שלו (שמעסיק, בין השאר, גרסת היפ הופ קורעת של החלילן מהמלין). החמור (שוב בקולו של אדי מרפי, ששוב עושה עבודה נהדרת), החתול במגפיים (אנטוניו בנדרס, כנ”ל) וחמור מכל - פיונה כלל לא מכירים אותו, וילדיו אפילו לא קיימים. אם לא יזכה לנשיקה מאהובת האמת שלו עד סוף היום, עתיד גם שרק להיעלם אל תהום הנשייה ולהשאיר את הממלכה בידיו של הגמד המרושע שאחראי לכל.

אם אתם מזהים בעלילת “שרק לנצח” הדים ל”איזה חיים נפלאים”, סרט חג המולד האולטימטיבי של פרנק קאפרה מ-46’, אתם בהחלט צודקים. כמו ג’ורג’ ביילי, גיבורו של הסרט האגדי ההוא, גם שרק לומד את הלקח החשוב שעומד מאחורי המנגנון: לפעמים מה שאתה מחפש נמצא ממש על מפתן דלתך. היה מאושר עם מה שיש לך.

הבעיה היא שהמנגנון העלילתי הזה מצביע על החולשה התסריטאית הגדולה שנובעת מהיות הסרט המשכון רביעי במספר לרעיון המקורי. מלכתחילה היה האתגר התסריטאי קשה למדי עבור היוצרים: איך מביאים משב רוח רענן לסדרה שכבר בסרט השלישי שלה (והחלש מכולם) גילתה סימני עייפות מתקדמים? ובכן, הפתרון הוא, מתברר, לעשות את הסרט הראשון מחדש.

מערכות היחסים בין שרק, אהובתו, משפחתו וחבריו כבר מוכרות וחרושות לעייפה? אין בעיה. בואו ניצור מציאות מקבילה שבה הוא יוכל להכיר אותם מחדש, על כל העונג והאפשרויות התסריטאיות שמפגש מחודש כזה מזמן. החריקות שבפתרון הנואש הזה בולטות לאורך “שרק לנצח” ומאפילות במעט על ההיכרות של הצופה עם הדמויות האהובות. אבל דווקא במקום שבו “שרק 3” כשל - ברמת הדינמיות העלילתית, האקשן והאינרציה הפשוטה של גיבור שחותר לעבר מטרה - מצליח השרק החדש להרים ראש מעל למסחטת הכסף שהפכה להיות הסדרה במרוצת השנים.

מטרתו של שרק בתוך העולם הקודר שבו הוא מוצא את עצמו ברורה לחלוטין - להחזיר את העולם לקדמותו, לפני שנכנע לשאריות הילדותיות שבנפשו - וכדי להשיג את המטרה צריך הגיבור הירוק לעבור שלל סצנות אקשן מלהיבות שזוכות לאקסטרה פוש באמצעות טכניקת תלת ממד אופנתית. במהלך הסרט מוצא את עצמו שרק מנהל קרב אווירי מרתק עם פלוגת מכשפות מעופפות בין כותלי ארמונו של ראמפלסטילטסקין, והקרב האחרון והמכריע (שאליו מצטרפת גם הדרקונית הסגולה, אהובתו של החמור) הוא מופת של עריכת תמונה וסאונד, תזמון וקצב.

בהתחשב בנסיבות, והנסיבות הן “שרק 3” המיותר והמשעמם, מדובר בשיפור משמעותי שאמנם לא מעניק מחדש זכות קיום חד משמעית לזיכיון - בעיקר לא בעידן שבו מנפיקות פיקסאר ודרימוורקס יצירות משובחות ורעננות בהרבה בכל שנה - אבל בהחלט מזמן שעה וחצי של כיף צהריים קיצי ונטול התחייבויות, למי שלא מחפש יותר. אז למה לא, בעצם?

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...