הזירה הלשונית: שאלות ותשובות
האם יש קשר בין שיער שאטני לשטן? מאיפה הגיע הביטוי "עונת המלפפונים"? איך קוראים לסימן הזה - :) ומה הקשר בין לביבות ללבבות? אתם שואלים, רוביק רוזנטל עונה
ההסבר יצירתי אך מופרך. hellbraun בגרמנית פירושו חום בהיר. המקור צרפתי: chatain הוא הצבע המדובר, והוא צבע הערמונים, ולכן זכתה דינה ברזילי בתיק הצבאי ל"צבע שיער: ערמוני". ערמונים קרויים בצרפתית chataigne, גלגול של המילה הלטינית castanea, שממנה התגלגל גם השם האנגלי לערמון chestnut, השמות הלטינים לבלוטת הערמונית, והקסטנייטות.
אלישע פרוינד שואל: בעיר קיטו, בירת אקוודור, יש שכונה או עיירה נלווית שנקראת קלדרון. האם יש קשר כלשהו לשם המשפחה קלדרון?
ודאי שיש קשר, שהרי קלדרון הוא שם אופייני ליוצאי ארצות דוברות לדינו. קלדרון פירושה בספרדית ובלדינו קלחת או דוד, והיא קשורה לשם התואר קאלדו, חם. יתכן שיש כאן רמז למקצוע הקשור בכביסה.
יוסי מפלורידה שואל: איך כותבים, הריון או היריון?
כללי הכתיב חסר הניקוד קובעים שיש לכתוב היריון, וגם ריאיון, גירעון, ובאותו משקל זיכרון וחיסרון, אבל לא פתרון, שבו הת' בשווא.
נועה גדעון כותבת: כיצד נקרא הסימן :) המייצג שמחה בעברית? ואיך נקרא סימן עצוב? היכן ניתן למצוא את המילים החדשות האלה ששייכות לעולם המכתבים האלקטרוניים?
סימנים אלה נקראים בלועזית "אמוטיקונים", כי הם מייצגים אמוציות, ובעברית: רגשונים. הם נקראים גם "סמיילים", אבל המילה אינה מתאימה לסימני עצב או כעס. אפשר למצוא מילונים חלקיים של הרגשונים במקומות שונים ברשת, וגם בספרי "הלקסיקון של החיים", אבל המילון הולך ומתרחב, ולמעשה כל אחד מאיתנו יכול להמציא רגשונים ולהוסיפם לרשימה.
צבי לבנקופף שואל: האם נכון לומר "לקחתי תרופה" כשאני משתמש בה? האם לא עדיף לומר "נטלתי"?
"לקחתי תרופה" היא דוגמה נוספת הסתערות הפועל "לקחת" על תחומים שונים, וגם כאן בהשפעת השפה האנגלית: take medicine, take a pill, ועוד. "נטלתי" היא מילה גבוהה אבל לגיטימית, ואין הבדל משמעות בינה לבין "לקחתי".
אדי כותב: בכל השפות המוכרות לי המילה "אמא" נוצרת משילוב של תנועה ו-מ'. מהי הצורה הקדומה ביותר למילה ומה ההסבר לכך?
התופעה הזו, שהיא אכן רחבה מאוד, נוצרה במקביל במשפחות שפות שונות, ולא ממקור משותף. אמא, וכן מאמא, מאד'ר, מאטי, אום ועוד ועוד, נחשבות מילים המחקות את צליל המלמול של התינוק: מ-מ-מ. תופעה דומה קיימת בעברית ובשפות שמיות שונות במילה "דוֹד", שגם היא מחקה את מלמול התינוק: ד-ד-ד, וכן במילה "דד", שפירושה המקורי הוא פטמת האשה.
אילנה גולן שואלת: מה ההבדל בין "לעיל" לבין "שָם", במסגרת ההפניה בהערות שוליים במאמרים אקדמיים?
"שָם" היא מילה טכנית. כאשר מחבר מאמר מזכיר בהערת שוליים או בתוך הטקסט מקור המופיע בביבליוגרפיה, הוא יביא פרטים על המקור (שם הכותב, שנה, עמוד וכשדומה). אם מיד לאחר
יצחק ארגמן מטורונטו כותב: בעבר הרחוק אני זוכר שהיינו אומרים "גנב ממני" ו"שיקר לי". בימים אלה אני שומע יותר ויותר "גנב אותי", "שיקר אותי". מהי הצורה הנכונה?
בשפת הדיבור אכן קיימות שמזכיר יצחק. בדרך כלל הן נולדו כאנלוגיה לפעלים קרובים: "גנב אותי" בעקבות "שדד אותי"; "שיקר אותי" בעקבות "רימה אותי". לעיתים אפשר להצביע על השפעות של שפות זרות, כמו בצירוף "ניצח את המשחק". הצורה החדשה יחסית "שיקר עלי" מקורה בערבית.
רועי ניניו כותב: המושג "עונת המלפפונים" לקוח מעולם הכדורגל ומתייחס לתקופה שבין סיום עונת הכדורגל לבין תחילת העונה הבאה. מהיכן בא המושג?
בישראל אכן קושרים את המונח לכדורגל, ומדי שנה מוכרז מיהו "המלפפון החם של הקיץ", כלומר, השחקן שכולם רבים עליו. המקור קשור להווי האצולה באנגליה במאה ה-18, ומאוחר יותר לחיי התרבות בגרמניה של המאה ה-19, ובכל המקרים מדובר בעונת הקיץ שאין בה פעילות רבה.
נעמי מהרצליה כותבת: אחייני בן ה-3 התארח אצלי ביום שישי לארוחת צהריים. כששאלתי אותו אם ירצה לאכול לביבה הוא שאל אותי: "לביבה זה מ'לב'"? האם באמת יש קשר? האם לביבה היא מאכל מלבב?
ככל הנראה יש קשר עקיף בין לביבה לבין לב. "לביבה" היא מאכל מקראי, תמר ליבבה לביבות לאמנון, אולי מתוך אהבה. מקור המילה, שממנה נגזר הפועל ללבב, הוא מאכל אכדי: אכל-ליבו. האטימולוגי ארנסט קליין כותב שפירושו המילולי של שם המאכל האכדי הוא "המאכל שצורתו צורת לב". מאכל בשם דומה מצוי בסורית עתיקה: לבוותא, שפירושו לבבות.
יוסי דה ליאון כותב: בטיולנו השבוע לבית פיינברג בחדרה ולבית אהרונסון בזכרון יעקב, תהינו מה מקור המונח "מחתרת". מה בין חתירה בים לבין המחתרת שמתחת לאדמה?
מחתרת היא מילה מקראית, ופירושה חפירה מתחת לקיר, והדמיון בין הפעלים חתר וחפר אינו מקרי. בספר שמות נכתב "ואם במחתרת יימצא הגנב, והוכה הוא מת, אין לו דמים", ומכאן הגלגול למשמעות העכשווית ברור למדי. חתר במשוטים, פועל המוכר אף הוא מספר יונה, קשור ככל הנראה לפעולת החפירה, שהרי החתירה היא מעין חפירה במים.
דר' עמיחי גינסבורג כותב: מה מקור המלה ממתק, והאם על פי כללי השפה העברית ניתן להכליל במניין הממתקים גם עוגה הנאפית בקונדיטוריה?
"ממתק" היא מילה משיר השירים: חיכו ממתקים וכולו מחמדים, וכאן "ממתקים" הוא שם תואר; וכן מספר נחמיה, שם ממתק הוא משקה מתוק. השימוש ב"ממתק" במשמעות מאכל מתוק מצוי בספרות ימי הביניים. יהודה הלוי כותב: "רדי מדבשי ממתקים, שתי מעדניי משמנים". השימוש הזה מוכר גם בספרות ההשכלה, בין היתר בכתבי אברהם מאפו. בן יהודה מגדיר את המילה "ממתק" במילונו: "מאכל או משקה מתוק". היום אין נוהגים לקרוא לעוגה ממתק, אבל ביאליק כותב בשירו "גן עדן התחתון": "ממתקים מעשה אופה כולם".
אנג'י כותבת: האם יש קשר בין כיבוש שטחים לכבישת מלפפונים?
יש ויש. כבש פירושו דרך, לחץ. מכאן כובשים מדינה או אזור באמצעות לחץ ודריסה צבאית, אבל גם דרכים, ומכאן המילה כביש. כיבוש ירקות בציר נוזלי כלשהו מקובל מן התלמוד, והכוונה כאן כנראה לפעולת הדחיסה של הירק אל הכלי.
עומר שדמי כותב: במסגרת עבודתי כעוזר גנן אני נזהר מהכשת נחש. מהיכן הגיעה המילה "הכשה", ולאילו מילים אחרות היא קרובה?
הכיש, בניין הפעיל, היא מילה תלמודית שפירושה היכה באופן פתאומי. השורש הוא נכ"ש, והוא קרוב כנראה לשורשים דומים, נפוצים יותר: נק"ש ונש"ך. מילה בעברית החדשה מהשורש הזה היא "מכושית", שהוצעה כשם לפסנתר בראשית תחיית השפה. אין קשר בין השורש הזה לשורש נכ"ש במשמעות עדר, הפך את האדמה, ממנו נוצרו הפועל לנכש, וכלי העבודה מכוש.
מנחם קוזלובסקי כותב: מאיפה מגיעה אלינו "שאט" שבביטוי "שאט נפש"?
מדובר במילה שמית נפוצה, המופיעה בגרסאות שונות באכדית, ארמית וסורית, גם כשם עצם שפירושו בוז וזלזול, וגם כפועל "שוט", שיש לו הופעה בודדת בספר יחזקאל בצורה "שאטים".
בן ג. מירושלים כותב: "כבר הרבה זמן שאני תוהה בקשר למילת הסלנג "ויאז'ה", שפירושה בלדינו אשה זקנה. בשנים האחרונות נתקלתי בכך שהמילה התגלגלה לסלנג ההומואי, ככינוי להומואים מבוגרים. איך מילה כזו התגלגלה מהלדינו הגוססת שלנו, לסלנג ההומואי החדש והצעיר?
יש להניח שהמילה יובאה לסלנג ההומואי על ידי מי מחברי הקהילה שגדל בסביבה דוברת לדינו. בסלנג ההומואים ובעיקר בשפת האוחצ'ות, שהתפתחו מאוד בשנות התשעים, גם מילים רבות בהשפעת השפה העיראקית-יהודית, וכן מילים שצלצולן לטיני כמו מרקיטה וקוקיצה.
דיזי גולד שואלת: מהם "הקלעים" אשר מאחוריהם מתחבאים השחקנים, ומה בין זה ובין הקלע של דוד מלכנו?
המקור הוא בתיאור המשכן, שם נמנו גם "קלעי החצר", מעין מסכים קלועים. במקרא המילה מופיעים ברבים בלבד. קיים דמיון צלילי בין "קלעים" ל"קוליסות", והדמיון סייע להתפשטות הביטוי "מאחורי הקלעים", שתורגם משפות שונות. "קלע" במשמעות השנייה, שהיא הרוגטקה שבה הרג דוד את גוליית, נגזר מהופעה שונה של השורש קל"ע, שפירושה ירה או יידה. יש השערה שהפועל לקלוע במשמעות לשזור שממנו התגלגלו הקלעים, התגלגל מהפועל לקלוע במשמעות ליידות או לירות.
איתי מתל אביב שואל: מהיכן הגיעה מילת הזירוז "נו"?
נו, באמת, מיידיש כמובן. היידיש הביאה את "נו" מהשפות הסלאביות.
מוטי שואל: הביטוי "כלחוך השור" מופיע לעיתים במובן "מוקדם בבוקר", למרות שאין זו משמעות הביטוי בתנ"ך. מה מקור הפירוש הזה?
"כלחוך השור" הוא צירוף מקראי סתום ורב פירושים. בדרך כלל הוא משמש בפרשנות המאוחרת במשמעות אכילת יתר, חיסול של דבר מה עד תומו, כפי שהשור אינו משאיר שריד מהעשב שהוא לוחך. גלגול הביטוי "כלחוך השור" למשמעות "מוקדם בבוקר" היא חידה. המשמעות הזו קיימת בעיקר בבחינות הפסיכומטריות, ונדונה בפורום פסיכומטריים. במילון הפנימי של קבוצת כינרת מופיע הערך "כלחוך השור", ואחריו הגדרה: "בעברית 'מוקדם בבוקר', ביטוי שיובא ע"י מרים שפרירית, והוא השתרש בכנרת: 'אתה בא מחר לבננות? נפגשים בחצר כלחוך השור'". גם בכתבי אברהם דרויאנוב מופיע הביטוי במשמעות זו. יתכן מאוד שהאחראי למשמעות המוזרה הזו הוא מנדלי מוכר ספרים. וכך הוא כותב ב"ספר הבהמות": "אחת הבהמות הכשרות רמזה לו במגע, שיטריח ויירתע מעט לאחוריו, ומיד כרעה ורבצה לשכב את משכב הלילה, על-מנת שתעמוד כלחוך השור עם הנץ החמה לאכילה בשדה עד ערב". השור כאן מתחיל ללחוך בבוקר, ואולי מכאן התגלגלה המשמעות החדשה.
יוסי דה ליאון כותב: "שמעתי השערה לפיה יש לכתוב את המילה "עששית" בא', "אששיות", מן המילה "אש". מצד שני "מצאתי גם ש"אשישה" פירושה כוס של זכוכית. מה המקור?
"עששית" היא מילה תלמודית. היא מתייחסת כנראה למילה תלמודית שאינה נהוגה היום, "אֶשֶש", ולמילה הארמית "אשישא", שפירושן כוס של זכוכית. המילה קשורה אם כך לחומר ולצורה של העששית, ואין לה קשר לאש. בלי קשר, בדמיון מקרי, מופיעה המילה "אשישה" בשיר השירים (סמכוני באשישות, רפדוני בתפוחים...), וכאן פירושה עוגה העשויה מענבים מיובשים.
ארז רזניק כותב: "אני מייצר יין מפירות, והשאלה היא איך לקרוא למוצר. בארץ ובאירופה למיטב ידיעתי יין רק מה שמופק מגפן. באוסטרליה ובארה"ב גם יין מפירות נקרא יין. אני רוצה לקרוא למוצר "יין פירות", ומתחת לו את שם הפרי. מה דעתך?
שגיא קופר מן הוועדה למונחי יין של האקדמיה ללשון, שהנפיקה לאחרונה מילון מקיף בנושא, כותב בתגובה: "יין תמיד עשוי פרי. ענבים הם מקרה פרטי של יין, אבל הוא שכיח ולכן הוא 'ברירת מחדל' ולא צריך לציין את שם הפרי. בכל מקרה אחר צריך לציין את שם הפרי". המדור מצטרף: עדיף "יין רימונים", למשל, יין המוכר מן הגולן, "יין תאנים", וכך בכל פרי אחר שמופק ממנו יין.
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם