בוז פואה: על "My Cassette Player"
יופי, אז לנה ניצחה באירוויזיון. זה לא אומר שהאלבום שלה שווה משהו
''My Cassette Player'', הליקון

אירופה התאהבה השנה בשיר החמוד של לנה החמודה, ואפילו שערוריית הציצקעס הקטנה שלה, שנחשפה מעט לפני האירוויזיון (בגיל 18 הצטלמה הילדה בעירום לתוכנית ב-RTL), לא מנעה ממנה לזכות.
דמעותיו של הראל סקעת טרם יבשו, וכבר נוחת עלינו אלבום הבכורה של לנה, בהפקת סטפן ראאב - אישיות טלוויזיונית בגרמניה ובעל ותק אירוויזיוני מכובד. האלבום נפתח, כמובן, בשיר מהאירוויזיון, “Satellite”. כל מי שראה את הטקס כבר יודע שהוא מידבק כמו עגבת ושהמבטא הלא ברור של לנה רק מוסיף לה חן.

לנה היא מסוג הבחורות שהיית רוצה לפגוש בחופשת סקי באלפים, כל עוד היא לא משמיעה לך את האלבום שלה. שיר הנושא של האלבום, "הטייפ שלי", הוא שיר סול-פופ קליל שהופך את לנה לתשובה הקונטיננטלית לאדל, דאפי, קייט נאש ושאר הזמרות הבריטיות הצעירות בעידן הפוסט איימי ויינהאוס. אמנם לא התכוונתי להחמיא, אבל ההשוואה מן הסתם הייתה מוצאת חן בעיני לנה, שעושה באלבום קאבר ל-“My Same” של אדל.
חיבתה של לנה לפופ אמצע הדרך כאילו איכותי באה לידי ביטוי גם ביתר הקאברים שבאלבום - אם זאת בלדת הפסנתר השמאלצית “Mr Curiosity” של ג’ייסון מראז או שיר הסקא לייט “Not Following” של כוכבנית הפופ הבריטית אלי גולדינג. בחירת השירים, כמו גם הביצועים עצמם,
השיר היחיד שהוא קצת יותר פרוע הוא “I Like to Bang My Head” (בקיר?) - להיט דיסקו עם הפקת אלקטרו של תחילת האייטיז. כל היתר שוחה בטריטוריית הזמרות הבריטיות החדשות והמשעממות. שירי פופ כמו “Love Me” (תיזהרו לא להיחנק כאן מהניסיון של לנה להישמע בריטית), “Touch a New Day” ו-”Bee” היו יכולים בקלות לשבת ברפרטואר של קייט נאש.
לאור העובדה שאנחנו זקוקים לקייט נאש או לאדל כמו לחור בראש, באמת לא ברור בשביל מה צריך את החיקוי הגרמני. המזל של לנה הוא שהיא חמודה.