ראשי » רייטינג » קולנוע » קולנוע ביתי

קולנוע ביתי: יהודים וחייזרים

האחים כהן משכללים את דמות הלוזר היהודי בסרטם "יהודי טוב", האחים מרקס זוכים למארז שכולל שש קומדיות משובחות שלהם, ורק מילה ג'ובוביץ' מתעקשת לעבוד על הקהל ב"סוג הרביעי". סרטי הדי.וי.די הכי טובים לסוף השבוע

עלילה: העלילה מתרחשת ב-1967. לארי גופניק (מייקל סטולברג) הוא מרצה לפיזיקה שחייו הופכים לגיהינום – הקביעות בעבודה מוטלת בספק, בריאותו רעועה, תלמידו הקוריאני סוחט אותו, אשתו ג'ודית (שׂרִי לניק), מחליטה לנטוש לטובת חבר של המשפחה; דני, הילד שלהם מתכונן לקריאה בתורה לרגל הבר מצווה בין סיגריית חשיש אחת לשנייה. בתו שרה גונבת כסף מההורים כדי לממן ניתוח אף והיחיד שדבוק אליו הוא אחיו המובטל ארתור שמנסה לכתוב ספר בעל יסודות מיסטיים. בקיצור, דמות הלוזר היהודי שאותה פיתח וודי אלן, מגיע לסוג של שכלול והקצנה קולנועיים.

למה כן: בסך הכל מדובר בקומדיה שחורה שלפרקים משעשעת ולעיתים מפעילה את בלוטות ההיסטוריה.

למה לא: הסרט "יהודי טוב" הוא סרט מתחנף. הוא מתחנף לישראלים (הסרט נקרא במקור "A Serious Man" – לא יהודי, ולא טוב). הוא מתחנף לגויים שרואים את עצמם ליברלים וכאילו יכולים ללמוד על החיים "האמיתיים" של היהודים. הוא מתחנף כמובן ליהודים בכך שהוא  במיני-קומדיה שחורה שמתרחשת לאורך כמה דקות בעיירה יהודית במזרח אירופה בה השחקנים מדברים יידיש (!) ועוסקים ב"דיבוק". לקטע הזה אין שום קשר לסרט ושום קשר לכלום.

בזכות קטע הבונוס ביידיש הזה כל מומחי הקולנוע יסכימו לנשק את האדמה עליה דורכים האחים-הבמאים ג'ואל (יואל) ואיתן כהן, אבל סליחה על השאלה המפגרת – מה זה? סרט של דרימוורקס שמתחיל עם בונוס של סרט קצרצר? בשורה התחתונה: הסרט כולו נמרח והסוף תמוה (שלא לומר מעצבן).

למה טוב שיהיה בבית: אם אתם מחזיקים בסלון סרט (כל סרט) של האחים כהן, היאפים שייבקרו אתכם יתייחסו אליכם כאל אנשים חכמים ומבינים בקולנוע.

תוספות: סבירות אבל לא ממש מדהימות - מאחורי הקלעים, כיצד חוזרים בזמן ל-1967 וסרטון שמסביר איך מנחילים לגויים מושגים ביהדות, בעברית וביידיש.

מחיר: 70 שקל

עלילה: לפני "מה קשור" ולפני "הגשש החיוור" היו האחים מרקס, שלושה אחים יהודים שעשו צחוקים מצולמים וכבשו את עולם הבידור בסערה. השלושה, גראוצ'ו המשופם, הארפו האילם וצ'יקו האיטלקי, פעלו בין שנות העשרים לסוף החמישים של המאה הקודמת. הם נולדו בניו יורק בסוף המאה ה-19, ובעידוד ההורים היו הגרסא הקומית של חמישיית ג'קסון. הם יצרו מספר נאה של סרטי להיט שנחשבו לפרודיות נושכות ובשיאם הם זכו להצלחה כבירה, כולל ביטוי הערצה מדמויות מפתח בתרבות המודרנית, מוודי אלן ועד ג'ון לנון.

למען הנוסטלגיה, בימים אלה יצא בישראל מארז המאגד שישה סרטי מפתח של השלישייה. מדובר בגרסא מגויירת למארז שכבר יצא לפני כמה שנים בעולם (וגם בישראל) וכולל את הסרטים הבאים: "לילה באופרה" (1935), בו האחים עוזרים לזוג צעיר להצליח בתעשיית האופרה; "יום במירוצים" (1937), על מירוצי סוסים; "לילה בקזבלנקה" (1946), פרשייה סבוכה סביב ניהול בית מלון וסוג של מחווה לסרט "קזבלנקה"; "החנות הגדולה" (1941) בו האחים מנסים להציל חנות כלבו; "בקרקס" (1939) בו הם מצילים קרקס מפשיטת רגל; ו-"הולכים מערבה" (1940) העוסק במערב הפרוע.

למה כן: מארז מכובד שמספק מבחר נאה של סרטים באיכות משובחת (שלא לדבר על לא מעט תוספות).

למה לא: ההערה המרכזית היא דווקא על האיכות הפיזית של המוצר: אם כבר טרחו לאסוף את הסרטים ולשווקם ביחד כמוצר לאספנים, למה לא להשקיע קצת יותר באריזה? הסרטים מגיעים בתוך קופסאת קרטון דקה ולא מרשימה, שאף מתפרקת במהירות כשמכניסים ומוציאים ממנה את הסרטים. אם מדובר במוצר שאמור לשמש כמתנה ולזכות במקום של כבוד על המדף אולי כדאי היה להשקיע עוד כמה שקלים ולתת למעריצים אריזת מתכת שתכבד את הסרטים שבתוכה?  

בנוסף, יש לציין שלמרות שהמארז מכובד למדי הוא אינו מקיף לגמרי. למשל, סרטים כמו "מרק ברווז", יצירה אנטי מלחמתית משנת 1933 או "מאושרים באהבה", סרטם האחרון כצוות קומי, מצאו את עצמם בחוץ. הסרטים שנבחרו, אם כן, משקפים חלק מרכזי מהקריירה שלהם אך אינם סוקרים את כולה.

למה טוב בבית: אידאלי לאספנים ולחובבי קומדיה נוסטלגית.

תוספות: מלבד המתבקש (כתוביות בעברית, עטיפות עבריות), המארז הישראלי כולל גם לא מעט תוספות. בין היתר, כולל המארז שני סרטים תיעודיים על האחים, ערוצי הערות מפי מומחים (למשל גלן מיטשל, שכתב את האינצקלופדיה של האחים מרקס), סרטים קצרים שעשו האחים, סרטים מצויירים בהשראתם ("ארנב אקרובטי" עם באגס באני), קדימונים ועוד. כאן למעשה כוחו של המארז, שכן הוא מצליח לספק ערך מוסף רב על הסרטים המוכרים.

מחיר: 199 שקל

עלילה: מילה ג'ובוביץ', כוהנת סרטי המדע הבדיוני ("האלמנט החמישי", "האויב שבפנים"), עושה זאת שוב. הפעם היא מגלמת את ד"ר אביגיל טיילר שחווה מפגשים מ"הסוג הרביעי" – מפגשים בהם חייזרים חוטפים אנשים תמימים.

טיילר היא פסיכולוגית שעובדת בעיר נום שבאלסקה. היא מתעדת בוידיאו פגישות עם מטופלים שעברו טראומה ומגלה שיש מכנה משותף לכולם – חטיפה על ידי חייזרים לצורך ניסויים. בהמשך החייזרים פולשים לחייה ומאיימים עליה ועל משפחתה.

זה היה יכול להיות עוד סרט בדיוני, "תיקים באפילה" שכזה, אלא ש"הסוג הרביעי" לוקח את הפיקציה רמה אחת למעלה. הסרט עושה שימוש חופשי למדי בביטוי "מבוסס על סיפור אמיתי", או שאולי הביטוי  "שקר משוקר" הוא מינוח נכון יותר. למעשה, הסרט מתיימר להיות אמיתי (!), כולל ראיונות, קטעי וידיאו "אותנטיים", הקלטות, נתונים "מאומתים" ועוד, שאמורים לתמוך במה שמתרחש על המסך. 

כלומר, מההתחלה אומרים לנו שד"ר טיילר אכן קיימת במציאות, ואף מראים לנו אותה ואת מטופליה.
במהלך הסרט אין שום אינדיקציה לשקריות ה"הוכחות" ורק חפירה באינטרנט מעידה כי מה שראינו הוא פיקציה מוחלטת (קצת בדומה ל"פרויקט המכשפה מבלייר", "פעילות על טבעית" ועוד).

למה כן: אם לא יודעים את הטריק של הפברוק, מדובר בסרט מטריד למדי. באמצעות הטריק המחוכם של הצגת האנשים "האמיתיים" מאחורי העלילה מתקפל אפקט מבהיל שמעניק לכל הסיפור החייזרי נופך מציאותי ביותר. גם כשיודעים שמדובר בשקר מוחלט, יש לסרט יתרונות. הוא עשוי היטב, העלילה סוחפת וג'ובוביץ', למרות שאינה משכנעת בתפקיד פסיכולוגית ואשת משפחה, עושה את המיטב כדי להבהיל את הצופים.

למה לא: השימוש ב"עדויות אמיתיות" גורם לתחושה קלה שעבדו עלינו. עד כמה אפשר להרחיק בשימוש ב"עדויות מצולמות" או "ראיונות בלעדיים"? העובדה שהכל, אבל הכל, מזוייף גורמת לעסק לאכזב.

למה טוב בבית: למרות הכל, מדובר בסרט מטריד ומבהיל. בהתחשב בכך שכל "החטיפות" מתרחשות לקורבנות בשעה שאלו ישנים או בפרטיות ביתם גורמת לעסק לקבל אלמנט מפחיד ביותר בצפייה ביתית. נסו אתם לראות את זה, ואז ללכת לישון ולא לחלום על חייזרים.

תוספות: בגרסא שהגיעה לישראל אין כלל תוספות. דווקא פה היינו מצפים למשהו – עוד "עדויות", הסיפור של העיר נום (בה מתרחש הסרט), על ההפקה וכו'. דווקא הסיפור מסביב לסרט מעניין אותנו, אולי אפילו יותר מהעלילה עצמה.

מחיר: 160 שקל

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

קולנוע ביתי

הדי.וי.די הכי טובים לראות בבית

לכל הכתבות של קולנוע ביתי