ראשי » רייטינג » קולנוע

גיבור של אהבה: ביקורת על "סמסון ודלילה"

למרות הסיפור המדכא, "סמסון ודלילה" מצליח להישאר עוצמתי וחרישי, ולהימנע מצדקנות. את הסרט הזה ועוד יצירות תוכלו לראות במסגרת הצדעה שעורכים הסינמטקים לקולנוע האוסטרלי

הקולנוע האוסטרלי בתקופה טובה, ויעיד על כך פרס "מצלמת הזהב" של פסטיבל קאן, שהוענק אשתקד ל"סמסון ודלילה" - סרט הביכורים של וורוויק תורנטון. נכון שהסרט עדיין לא הוקרן בבתי הקולנוע בישראל, אך יהיה אפשר לצפות בו בשבועיים הקרובים משום שהוא מהווה ציר מרכזי בהצדעה השנתית שעורכים הסינמטקים בארץ לסרטים מאוסטרליה. ולא מדובר רק בסינמטקים המוכרים של תל אביב, ירושלים וחיפה, אלא גם בסינמטק בנצרת. בהחלט חידוש מועיל.

תורנטון, שאף כתב, צילם והלחין ל"סמסון ודלילה", מספר סיפור קטן וחסכוני על אודות אהבת נעורים שמלבבת במקום שבו הייאוש גבר כבר מזמן על התקווה. סמסון הוא נער אבוריג'יני המצוי במצב של מבוי סתום. עוני, הזנחה ויתמות, בצירוף התמכרות לשאיפת אדי בנזין - אלה המנות העיקריות בפיסת החיים האומללה שלו. כלום אין לו שם במדבר הצפון אוסטרלי, שבו הוא חולק חושה שופעת פשפשים עם אחיו הבוגר שמעביר את זמנו בפריטה עלי גיטרה.

אל הלא כלום של סמסון מצטרפת הריקנות בחייה של דלילה. היא נערה הסועדת את סבתה הנכה, וכך עוזרת לה במלאכה המקיימת את שתיהן ואת קרובי המשפחה הטפיליים שלהם. סבתא מציירת על גבי מחצלות ומספקת סחורה שוטפת לסוחרים באותנטיקה ילידית, שמפיצים את עבודותיה בין תיירים סקרנים. גם אופק חייה של דלילה מוגבל. לצד רכינה על המחצלות היא מעבירה את ימיה בהסעת הסבתא הציירת, נתונה בתוך כיסא גלגלים, אל עבר המרפאה הניידת שעוברת בין נקודות היישוב מעוררות החמלה - שם מתגוררים האבוריג'ינים שכמו נשכחו על ידי הציוויליזציה.

סמסון מניח עיניים כמהות על דלילה, אך היא עושה עצמה כמתכחשת לרמזיו ולמעשה נוהגת בו כבכלב חוצות טורדני. אך שום דבר לא הכין אותה למוות הפתאומי שפוקד את הסבתא החולנית - ודאי שלא למכות הרצח שקרובי המשפחה הבטלניים מחטיפים לה, משום שלדעתם היא הזניחה את הטיפול הרפואי במקור הפרנסה העיקרי שלהם. רק סמסון, חבול ממכות קשות שחטף מאחיו הגיטריסט, אוסף אליו את דלילה הפגועה, ויחד נמלטים השניים מסביבתם העוינת אל העיר הגדולה, אל דלפוניות, הומלסיות ורעב שהם מנת חלקם בין הלבנים השאננים של הכרך.

למרות הסיפור המדכא, תורנטון בולם את הטקסט הפילמאי שלו מהתפרצות דרמטית. סרטו מתאפיין בחרישיות, ברפיטטיביות כמעט פולחנית של סצנות היומיום וביכולת של התבוננות אמפתית בגיבוריו העלובים, אך הסימפטיים. שני הצעירים הסובלים/אוהבים אינם מחליפים ביניהם ולו שורת דיאלוג אחת, וטמונה עוצמה קולנועית מרובה בלאקוניות הזו.

היעדרו של אלמנט ההתגייסות החברתית-המובנת-מאליה הוא דווקא ההכרעה הכי מוצלחת של תורנטון. בכך נחסכת העמדה הצדקנית המצקצקת - המאפיינת סרטים בעלי גישה ליברלית נאורה אך גם צדקנית - כלפי ניצול האחר והחלש בחברה המערבית. מזכיר במקצת את "זרובבל", סרטו של שמואל ברו. הסרט הוצג אשתקד, והוא עוסק באהבתם של בני נוער ממוצא אתיופי, ההולכים לאיבוד בסביבתם הישראלית העוינת.

רואן מקנמרה וריסה גיבסון, המגלמים את סמסון ודלילה, מעולם לא התייצבו קודם לכן לפני מצלמה, מה שמכתיב סאב-טקסט מרענן להופעתם בסרט. פסקול המורכב בין היתר ממוזיקת קאנטרי אמריקאית, פופ מקסיקני, שיר של טום וייטס וצלילים אבוריג'ינים, משלים עבודת ביכורים ראויה. הסרט יוקרן מחר (שישי) בנצרת, בשבת בירושלים, ובהמשך השבוע גם בחיפה ובתל אביב.

בנוסף ל"סמסון ודלילה" ייחשפו עוד חמישה סרטים עלילתיים במהלך ההצעדה הזו, וביניהם "קייט היפה", סרטה הראשון כבמאית של השחקנית רייצ'ל וורד, עם רייצ'ל גריפיתס בתפקיד הראשי. כמה סרטי תעודה וסרטים קצרים ישלימו את סדר היום האוסטרלי בסינמטקים.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...