ראשי » רייטינג » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

תופינים: ביקורת על "The Drums"

אלבום הבכורה של הדראמס מתאר באופן מושלם את ההרגשה של הקיץ האחרון שבין הילדות לבגרות

הייפ זה עניין בעייתי. בואו ניקח כמקרה מבחן שני הרכבים שהוקמו בשלוש השנים האחרונות: גירלז והדראמס. שתיהן להקות אמריקאיות שרוכבות על גל הסרף-פופ שנעשה שוב פופולרי בשנה האחרונה, שתיהן קיבלו באזז היסטרי מהאורים והתומים של עולם המוזיקה העכשווית - מגזין NME ואתר פיצ'פורק, ועל שתיהן דיברו ללא הפסקה בבלוגים של היפסטרים ברחבי העולם.

השאלה היא האם אחרי תקופה ארוכה שבמהלכה הן הוציאו כמה סינגלים, דלפו להן כמה שירים לרשת, הן הופיעו לייב ובמקרה של הדראמס הוציאו גם אי-פי מוצלח, ההייפ באמת מצדיק את עצמו עם יציאת האלבום? כי בואו נהיה כנים, רוב ההיפסטרים נוטים לאבד סבלנות מהר, ואם הדראמס הוציאו את הסינגל הראשון שלהם ב-2009, עד יוני 2010 הם עלולים להיות כבר לא רלוונטיים לקהל שהם פונים אליו. למזלנו, במקרה שלהם (וגם של גירלז, אגב) זה לא קורה.

הרביעייה הברוקלינאית הזו שהוקמה ב-2008 על ידי שני חברי הילדות ג'ונתן פירס וג'ייקוב גרהאם, מצליחה לתאר באופן מושלם ב-45 דקות וב-12 השירים שבאלבום הבכורה שלהם, הנושא את שמם, את ההרגשה של הקיץ האחרון שבין הילדות לבגרות - או כמו שהם ניסחו את זה בצורה טובה יותר: "אנחנו כותבים רק על שני סוגי רגשות - ההרגשה של היום הראשון של הקיץ, כשמביטים עם חברים לעבר השקיעה וחושבים על העתיד, וההרגשה כשמטיילים לבד בגשם ומבינים שהולכים להישאר לבד לנצח".

ואכן, השירים של הדראמס שנכתבו על ידי הסולן ג'ונתן פירס (ובחלקם עם עמיתיו ללהקה), רובם ככולם שירים מתוקים-מרירים שמדברים בעיקר על אהבה ומערכות יחסים, ואת רובם הייתם יכולים למצוא בכיף בפסקול של סרט נעורים משנות השמונים או של סדרה כמו "האו-סי". עם זאת, הם גם מצליחים לתאר במדויק מה מתרחש בתוך נפש של נער מתבגר. וכן, מתברר שבחלק מהמקרים, כל מה שבנים רוצים זה לכייף ("אני צריך כיף בחיים/ ואני צריך חיים בכיף", מתוך: "I Need Fun In My Life").

כמו כן, הדראמס לא מתביישים להודות שהמוזיקה שלהם מבוססת כולה על השפעות מהעבר: החל ממוזיקת פיפטיז וסרף, סטייל הביץ' בויז בשיר כמו "Let's Go Surfing", דרך מוריסי והקיור ב-"of Stories
Book" המקסים, ועד לפוסט-פאנק כמו של להקות כמו The Wake. אבל אפילו שהם בונים את הקריירה שלהם על חיקוי של להקות עבר, הם עושים את זה בצורה מושלמת, כשכל הז'אנרים המשולבים יוצרים למעשה צליל ייחודי.

בנוסף, הם מצליחים לאזן את האלבום עם טקסטים נוגעים ללב כמו בשיר "It Will All End In Tears": "אני לא מרגיש עצוב כשאת בוכה/ אני לא מאמין לך כשאת משקרת/ כי העיניים שלך תמיד אומרות להתראות", ומצד שני באווירה קיצית וקלילה כמו ב-"Let's Go Surfing": "דאון דאון, בייבי/ דאון עם רכבת ההרים/ סוויט סוויט, בייבי/ אף פעם לא אתן לך ללכת".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...