סערה לעת ערב
תערוכה חדשה במוזיאון נחום גוטמן העוסקת בדמותו של הערבי בציור הישראלי, המוצגת במקביל לתערוכת צילום של חליל ר'אאד, מעוררת מחלוקת גדולה. "מוזיאון נחום גוטמן הפך לבמה פרו פלסטינית תחת מסווה של שיח ציבורי שלא היה", כותבת חברת עמותת המוזיאון שולה וידריך. "זה מרתק, יפה ומתאים", עונה למתנגדים מנכ"ל המוזיאון רוני דיסנצ'יק
ערב עיון חגיגי שנערך סביב התערוכה שאצרה טלי תמיר גרר אחריו סערה ומכתבים נוקבים ששיגרו חברת עמותת המוזיאון שולה וידריך והסופר אהוד בן עזר, אף הוא חבר עמותת המוזיאון ויקיר המוזיאון, אל מנכ"ל המוזיאון רוני דיסנצ'יק.
השיחה דנה במבטים המצטלבים של שתי תערוכות: "חליל ר'אאד – תצלומים 1891 – 1948" שאצרה ד"ר רונה סלע, בהתבסס על עבודותיו של הערבי הראשון שצילם בארץ ובמזרח התיכון, חליל ר'אאד. ר'אאד מתמקד בחיי הישוב הפלסטיני ואת בנייתו של היישוב היהודי החדש, החל מהעשור האחרון של המאה ה-19 ועד מלחמת 1948.
התערוכה השנייה, "גיבור מקומי", מתמקדת במבטו של הצייר היהודי-ציוני באותן שנים, המתבונן בעיניים רומנטיות ואוריינטליסטיות על הגיבור המקומי, המושרש בנוף – דמות הערבי. ציירים ישראליים בתקופה מאוחרת יותר מבקשים לשקף את דמות הערבי במציאות של קונפליקט וכיבוש, ולבסוף - קבוצת אמנים ערבים הצעירים, ילידי ישראל, שגדלו והתחנכו בה – אחמד כנען, פאהד חלבי, שאדי יאסין ומחמד קייס ומספקים מבט על זהותם מטולטלת.
בתערוכה נחשפת עבודתו של אשר פלדמן, אמן לא-מוכר שפעל בשנות העשרים והשלושים, בן-דורם של גוטמן ורובין, שציוריו נחשפו לאחרונה בסרטה של גליה עוז "קולף הסברס" (2009). בציוריו מופיע הערבי כדמות מרכזית, חיונית ומלאת חיים.
עם זאת, התערוכה מסבה את תשומת הלב של מבקריה לעובדת היעדרותו הכמעט מוחלטת של דמות הערבי מנוף האמנות הישראלית למשך ארבעה עשורים, החל משנות הארבעים. על הרקע הזה, יוצאי דופן רישומיו של מרדכי אריאלי , צייר "אופקים חדשים", המתארים דמויות של ערבים בכפריהם, וציוריה של רות שלוס שמציעים מבט חברתי אל עבר האזרחים הערבים בישראל. בשני העשורים האחרונים כבר ניכרת תכונה אחרת: דמות הערבי כתמונת ראי של החברה הישראלית במציאות הנוכחית.
"מוזיאון נחום גוטמן הפך לבמה פרו פלסטינית תחת מסווה של שיח ציבורי שלא היה", כותבת וידריך אל מנכ"ל המוזיאון רוני דיסנצ'יק, "בערב עיון שנקרא בשם 'גלגולים חוזרים של יחסי אהבה שנאה בגוטמן' – הגלגולים מוטים רק לכיוון שנאה עצמית. טלי תמיר, אוצרת המוזיאון, הבהירה שמוזיאון תפקידו אינו רק להציג תמונות אלא לשמש במה ציבורית, אכן רעיון נפלא אך הוא הותווה רק לנתיב אחד, פרו פלסטיני. ברגע שרציתי להשמיע את דבריי ולהציג עוד פן של דמות הערבי בציור הארץ-ישראלי, שבמקרה הוא גם ציורי נחום גוטמן בעקבות פרעות 1929 – הושתקתי בבוטות".
הסופר והביוגרף אהוד בן עזר, שכתב את זכרונותיו של גוטמן מפיו בספרו "בין חולות וכחול-שמיים", הוציא את אלבום נחום גוטמן וחקר את דמות הערבי בספרות העברית, מצטרף לדעתה אבל מדגיש: "אני לא מתפטר מחברותי בעמותה – כי יצירתו של גוטמן, והמוזיאון הקרוי על שמו – חזקים בעיניי מכל אלה המנסים לסלף
המנכ"ל רוני דיסנצ'יק לא מופתע נוכח הדברים שהופנו אליו. "הצהרת בלפור אומרת שמוזיאון גוטמן עוסק במה שלדעתנו מוזיאון צריך לעסוק –להציף נושאים חשובים על פני השטח", אומר דיסנצ'יק. "ללא ספק ר'אאד חליל שחלק מעבודתו היה במקביל לגוטמן וכיסה את אותה תקופה בצורה אחרת, מתאים להיות מוצג במוזיאון. אני לא חושב שהיו לו רעיונות פוליטיים מרחיקי לכת. הוא מהדור הראשון של הצלמים, תיעד את מה שראה. זה מרתק, יפה ומתאים. זה שאוצרת בוחרת לתת את פרשנותה, זו זכותה. זה שמישהו אחר חושב אחרת – שיהיה לי בריא. זו גם זכותו. יכולים להתווכח על דעותיה של גברת תמיר כמה שרוצים, אבל קשה לי לראות איך המצב במזרח התיכון הוא תוצאות של מה שהיא עשתה. זה מה יש. מי שרוצה להתעלם ולחשוב שאנחנו חיים בגן עדן משיחי - גם זכותו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם