משגע פיליפ: ביקורת על "אני אוהב אותך פיליפ מוריס"
"אני אוהב אותך פיליפ מוריס" מציג סיפור אהבה הומוסקסואלי בקומדיה מיינסטרימית לחלוטין עם דמות סטריאוטיפית שמבוססת על השטיקים של ג'ים קארי
''אני אוהב אותך פיליפ מוריס'', ארה''ב, 2009


"אני אוהב אותך פיליפ מוריס", שיוקרן הערב (ג') בסינמטק תל אביב כסרט הפתיחה של פסטיבל הקולנוע הגאה, הוא דרמה קומית שחורה, המבוססת על סיפור אמיתי. סטיבן ראסל (ג'ים קארי) הוא אדם מן השורה, שוטר נוצרי אדוק שגר בפרבר אמריקאי טיפוסי עם אשתו (לסלי מאן) ושני ילדיו. הוא נוהג לתרום לחברה, לשיר במקהלת הכנסייה וכמובן מארגן מסיבות ברביקיו מצוינות. לאחר שהוא נקלע לתאונת דרכים, הוא מחליט לחשוף את השקר הגדול בו הוא חי ולצאת מהארון.
הבעיה מתחילה כשבסצנות המלוות את התהליך הזה, הופך הסרט למצעד גאווה סטריאוטיפי כשקארי מוציא את כל השטיקים הידועים שלו מהארון (בעיקר הבעות פנים וגוף מוגזמות וטון דיבור מוקצן) ומציג דמות של הומוסקסואל "טיפוסי": מגונדר, חובב שופינג, בזבזן וזיין. כאן גם ניתן לחזות באחת הסצנות שבוודאי תרמו לבעיות ההפצה - סצנת מין מפורשת מאוד של קארי וגברבר שרירי.

לאחר שהוא מגלה שבשביל להיות הומוסקסואל, הוא צריך המון כסף לבזבוזים בשביל עצמו ובשביל בן זוגו הצעיר והחתיך, עובר הסרט טוויסט נוסף כשראסל הופך לנוכל ורמאי, מהלך שלמעשה התחיל עוד כששיקר למשפחתו ולחבריו במשך השנים. אבל, מהר מאוד הוא נתפס על ידי המשטרה ונשלח לבית הסוהר, שם הוא פוגש את מי שיהפוך לאהבת חייו - פיליפ מוריס (יואן מקרגור).
גם אחרי שהוא משתחרר מהכלא, ממשיך ראסל לנהל חיים כפולים. בתחילה הוא מתחזה לעורך דין על מנת לשחרר גם את מוריס ולאחר מכן לרואה חשבון בחברה גדולה כדי להמשיך לחיות חיי רווחה לצד אהובו. וגם זה לא הסוף
את "אני אוהב אותך פיליפ מוריס" ניתן להגדיר כפורץ דרך במובן מסוים, מאחר והוא מציג סיפור אהבה הומוסקסואלי בקומדיה מיינסטרימית לחלוטין עם שניים מהשחקנים הגדולים בהוליווד. אך העובדה הזו עומדת לו גם לרועץ. מכיוון שקארי נחשב לשחקן סלפסטיקי ומוגזם, גם דמות ההומוסקסואל שלו היא מוקצנת וסטריאוטיפית, ומזה בדיוק היה אמור הסרט להימנע.
אמנם ברגעים מסוימים, הצופה מצליח להזדהות עם האהבה הגדולה של השניים (בעיקר עם מקרגור המקסים), אבל ברוב המקרים זה מרגיש כמו סרט המשך ל"שקרן שקרן".