ראשי » רייטינג » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

סונאר סיסטם: דיווח מפסטיבל סונאר בברצלונה

כתבתנו ביקרה בסונאר, הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה מתקדמת ואמנות מולטימדיה בברצלונה שבספרד, וחזרה מהופנטת. אייר ריגשו בספרדית, לסד סאונדסיסטם עלו עם המון אנרגיות והוט צ'יפ הביאו את המיטב של המיטב. טליה אושרי רצה בין הבמות

גם השנה, כמו ב-17 שנים האחרונות, ברצלונה לבשה חג בסוף שבוע השני של חודש יוני במהלכו מתקיים פסטיבל סונאר ברחבי העיר. 301 אומנים מ-24 מדינות התקבצו לשלושה ימים אינטנסיביים והגישו מוזיקה איכותית לעשרות אלפי המשתתפים שנהנו מכל רגע.

הפסטיבל נערך במשך שלושה ימים ולילות. במהלך היום התקיימו די.ג'י סטים והופעות חיות במתחמי ה-MACBA  וה-CCCB, שני מוזיאונים שנמצאים במרכזה של ברצלונה, אשר מחליפים את עורם לסוף השבוע הנדון והופכים למתחם רייבי משובח. כשמביטים על הדשא הסינטטי, דוכני השתייה והמזון ואלפי הצעירים שגודשים את המקום, ניתן לשכוח לרגע שאחרי הכל מדובר במוזיאון לאומנות מודרנית מהוגן.

במהלך הערב והלילה, החגיגה עוברת למתחם מחוץ למרכז ברצלונה (מעין גני התערוכה שלהם), ונסיעה של עשר דקות בהסעות מאורגנות למקום מביאות אותך בקלילות ונוחות לחגיגות הליליות. ההפקה משובחת, הארגון המתוקתק והדאגה לכל הפרטים מספקים סופשבוע שהוא גן עדן לחובבי המוזיקה האלקטרונית.

במהלך היום ישנם חמישה מתחמים שבהם מתקיימות שלל הופעות במקביל. באזור הגדול והפתוח, ה"Village", התקבצו אט-אט אלפי המשתתפים והתענגו, מלבד מהצלילים, גם על השמש המפנקת.

ראשון עלה לבמה Profesor Green מבריטניה, שנתן הופעה משובחת שכללה טקסטים עם הרבה הומור שחור וקצב מטורף. המחזה היה מעניין - אלפי צעירים רוקדים בטירוף ובמקביל צוחקים מהגיגיו של הפרופסור. מעין שילוב של מוזיקה וסטנד-אפ.

אחריו כבר התחילה המסיבה עם די.ג'י סט של Pete Tong, גם הוא בריטי, אגדת מועדונים מהלכת באיביזה. הסט הזה לגמרי הצדיק את התואר שניתן לו. השעה הייתה רק ארבע אחר הצהרים והאנשים עפו למשמע הביטים שהוא הפיק, ולאו דווקא בגלל כמויות הבירה שנצרכה שם כמים.

עוד הופעה משובחת שהתקיימה במתחם הייתה של  Tim and Puma Mimi. מדובר ב-1.60 מטר של פצצת אנרגיה מלוכסנת, מקפצת, עמוסת אקססוריז בצבעים זרחניים שלא עוצרת לשנייה. אותה מלווים שני בחורים - האחד על תופים והשני במיחשוב ובקרה, עם כל מיני מכשירים בלתי מזוהים, ביניהם תפוח עץ (!) שבעזרתם הוא הפיק, איך נאמר, צלילים מוזרים. חוויה.

במתחם אחר בקומפלקס, ה-Dome, שהוא אוהל בחסות "רד בול מיוזיק אקדמי", התקיימה הופעה חיה של Caribou (לשעבר Manitoba). מבחינתי מדובר בשיא של היום הראשון, ללא עוררין. ארבעת החברים מקנדה גרמו למקום להיות הכי גדוש שהיה בכל ימי הפסטיבל, ונתנו הופעה שהצדיקה את הצפיפות. הסולן הפליא גם בניגון על גיטרה, תופים וקלידים ובסך הכל היה מענג.

הלילה הראשון של הפסטיבל הוא רגוע יותר בדרך כלל, והשנה התקיימה הופעה מיוחדת בתיאטראות GREC, מעין גינה פורחת ובליבה אמפיתאטרון פתוח, בחלק העליון יותר של ברצלונה.

עוד מרחוק היה ניתן לראות את זרקורי התאורה שבמקום, ועם העלייה במעלה ההר, העוצמה של המראה התחזקה. כשהגעתי למתחם עצמו, נעתקה נשמתי. בתחתית האמפיתאטרון היו פזורים עשרות עמודים שחורים שכל אחד מהם הכיל זרקור עוצמתי שזרק אור למרחק של עשרה ק"מ. השילוב של כולם ביחד היה מחזה מרהיב של אור בשילוב סאונד רגוע.

התאורה והגינה המטופחת היו רק התפאורה למיצג המוזיקה והוויז'ואל שהתקיים באותו ערב בחצות בגינה, בחלק העליון - Test Pattern, סט לייב מינימליסטי: על הבמה בחור יפני צנום, מחשב ומסך עצום, עליו הופיע ויז'ואל בשחור לבן של ברקוד משתנה לפי המוזיקה.

אם אתמול הייתה ההתנעה, הרי שביום השני הגיע הדבר האמיתי. המתחם כבר היה מלא עם הרבה מקומיים והמון זרים, מעין איחוד האומות של המוזיקה האלקטרונית.

לארוחת הבוקר לקחתי לעצמי את Lucrecia Dalt, אמנית מקומית, צעירה ומבטיחה. היא קטנטנה וביישנית (כך אני משערת, כי היא לא הסתכלה לרגע אל הקהל), אבל מאוד מוכשרת. שתי גיטרות חשמליות, עוד קצת מיכשור חשמלי וקול פעמונים היוו את אחת מארוחות הבוקר הטובות שהיו לי בחיי.

אחרי הפסקה ושיטוט במתחם לספיגת האווירה הייתי בשלה למנה נוספת, אז הזמנתי את עצמי ל-Fatima. לבמה עלתה בחורה שחורה צעירה בלבוש מזעזע, אבל בשנייה שהיא פתחה את הפה, לא ראיתי כבר שום דבר מסביב. ליווה אותה ד'.ג'י מצוין לא פחות וביחד הם נתנו הופעה בלתי נשכחת. סימנתי אותה לרכישות המוזיקה הבאות שלי.

מיהרתי לויליג'ף ולשם הגיעו הישר משפילד Shake Aletti. רישמו לכם במקום בולט את השם שלהם מכיוון שההנאה מובטחת. השלישיה נתנה הופעה מרשימה שהזכירה לי קצת את מאדנס, אבל הרבה יותר פאנקיים. כשהם עטויים בחלוקי רופא בצבעי באטיק, והסולן במשקפיים מרובעות ומוזרות, הם הקפיצו את כל הקהל ועשו המון שמח.

בסביבות 19:00 הגעתי למתחם המשרדים ושם פגשתי את חברי Air, שהופיעו באותו ערב. סיפרתי להם שאני מתל אביב, שהחמצתי את ההופעה שלהם בארץ ושאני מאוד שמחה לראות אותם כאן. הם היו סופר-נחמדים, ואז רגע לפני שהלכתי, צמד החתיכים של Booka Shade התקרבו, שאלו מאיפה אני ושעניתי שאני מתל אביב הם אמרו לי שהם מקבלים מדי פעם הצעות לנגן שם, אבל עוד לא יצא להם (מפיקים יקרים, תלחצו יותר, הם שווים את זה!). 

ב-24:00 עלו Air לבמה, כשהם נותנים הופעה מצוינת עם חומרים חדשים, בשילוב ויז'ואלים משובחים, כשעשרות אלפי המעריצים ספגו כל צליל בהנאה מרובה. בנוסף, סימפול של "מוצ'אס גרסיאס" (תודה רבה בספרדית), גרם לקהל המקומי להשתולל. צרפתים ש"מדברים" ספרדית! השקעה שמעוררת כבוד. חוץ מזה הם לא הוציאו מילה, אבל מי צריך שידברו כשהם שרים?

משם מיהרתי להופעה של Hot Chip, שניגנו את מיטב הלהיטים שלהם עם המון אנרגיות חיוביות. ההופעה שילבה אינטימיות, מתיקות וחגיגה אחת גדולה. החלטתי שאני מפנקת את עצמי באלבום החדש שלהם כבר למחרת.

משם נגיעה קטנה לצפייה של רגע ב-Joy Orbison, שהשאירה טעם ורצון לעוד הרבה, אבל לא על חשבון LCD Soundsystem. לא הייתי היחידה שמיהרה להופעה שלהם. המקום היה גדוש עד אפס מקום וכולם חיכו בציפייה רבה. בשנייה שג'יימס מרפי עלה לבמה, כל הקהל הריע. בשילוב עם האנרגיה הבלתי נתפסת שלהם הם הרימו את המקום עם מיטב הלהיטים. 

היה נראה כאילו כל העיר חיכתה לעלייתם לבמה והצעקות, השריקות וההיסטריה פשוט לא הפסיקו לרגע. בכלל, היה נראה שהם מרגישים בעננים. מרפי העיד שהוא מאושר להיות פה והודה למארגני הפסטיבל שעשו את הביקור שלהם לכל כך מהנה.

לאן רצים עכשיו? Plastikman איז קולינג. ואם הוא קורא, לא תלכו? על במה אחרת הקימו מעין חצי עיגול לגובה של ארבעה מטרים של רשת חורים ממתכת והוא ניגן מתוכה. על הרשת עצמה היה ויז'ואל מרהיב של צורות וצבעים, ורק מדי פעם ניתן היה לראות אותו. אבל מי צריך לראות שאפשר לשמוע? הוא נגן סט מעיף והקהל רק צרח וצרח וביקש עוד.

ההופעה הבאה הייתה של 2manydjs שגם אותם, בכישרון רב, הצלחתי לפספס בארץ. הבטחתי לעצמי שהפעם פה זה לא יקרה. מסתבר שעוד עשרות אלפי מעריצים הבטיחו לעצמם בדיוק את אותו הדבר ונרשמה התפוצצות אוכלוסין. ההופעה שלהם הייתה לא פחות ממרהיבה, גם בגלל הווידאו-ארט שליווה את המופע, וגם בגלל הרמיקסים המשובחים ללהיטים של אמנים מוכרים.

לאחר מכן מיהרתי לחבריי מהצהריים- Booka Shade. בצהרים הם אמרו שבשבילם להופיע זה כמו לעשות סרט. כשראיתי אותם בפעולה הבנתי למה. הצמד, שחבר יחדיו עוד מימי התיכון, פשוט עבד בהופעה, האחד על מערכת תופים מיוחדת והשני על סינטי. כל ההופעה ראו שהם מתענגים, נהנים מחייכים, וכמו שהם, גם אנחנו.

זהו, הלילה השני נגמר. חזרתי אל העיר, בשבע בבוקר, השמש כבר עלתה על הים וברצלונה לא נראתה לי כה יפה כמו אותו בבוקר.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...