רוקט מן: על ההופעה של אלטון ג'ון

שירים בלתי נשכחים, הפקה מרשימה וזמר סוחף ומרגש הפכו את ההופעה של אלטון ג'ון לקפסולת זמן מתוקה של שעתיים וחצי שתיזכר כאחת ההופעות הכי טובות שהיו אי פעם בישראל. משה מזרחי במנהרת הזמן

משה מזרחי | 18/6/2010 11:05 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
אלטון ג'ון בישראל
אלטון ג'ון בישראל צילום: בייגל
מעטים הם אלו שבגיל מופלג יכולים לסחוף בצורה טוטאלית קרוב ל-50 אלף איש. זה קרה עם פול מקרטני, זה קרה עם לאונרד כהן וזה קרה גם אמש (ה') עם אלטון ג'ון. הפרפורמר הנפלא הזה כמעט ולא ויתר על אף להיט מהקריירה העצומה שלו ונתן לקהל המשולהב את כל הסיבות בעולם להציף אותו באהבה ובשירה אדירה.

- ההופעה, שיר אחרי שיר

יש לדייק, אצל אלטון ג'ון לא מדובר בלהיטים. אלה שירים שנחתמו לעד בספר הזהב של הפופ. קלאסיקות. ג'ון נתן את כל מה שיש לו ולא ויתר על קריאות כמו: "דבר לא יעצור אותנו מלהגיע לפה", חייך, נופף לשלום ללא הפסקה ואפילו הצליח לחתום על כמה תקליטים ודיסקים שנזרקו לעברו מהשורה הראשונה. מדובר הרי במקצוען. אדם ומוזיקאי שראה ועשה הכל בחייו וכעת הוא פשוט ממשיך ליהנות מכל רגע, כשבאמתחתו שירים שינוגנו לנצח.

כשהשיר השני הוא כבר Saturday Night's Alright אתה מבין שהגעת למנהרת זמן בה הרכבת לא מתכוונת לעצור. שימו לב לרצף הבא: Goodbye Yellow Brick Road, Daniel, Rocket Man, I Guess That's Why They call it the blues, Sacrifice וזה רק בחלק הראשון של המופע!. כמות כזו של פניני פופ היא בלתי נתפסת. עוד לא הספקת להירגע מהצמרמרות שאחזה בך בדרך האבנים הצהובות ואתה כבר מרחף עם דניאל ברקיע וממשיך להתרגש ולהזיל דמעות עם Rocket Man. שיר רדף שיר כדי להשיל את השנים מהקהל המבוגר ולקרב את הצעירים אל הזמנים הנהדרים ההם.
צילום: בייגל
אלטון ג'ון בישראל צילום: בייגל

ג'ון עלה לבמה כשהוא לבוש במקטורן שחור וארוך, על גבו ציור של עצמו, צוהל ויושב בתוך מלתעות של קרוקודיל (אליו עוד נגיע) עושה בפסנתר כבשל. עומד, רוקד, מטפס על הכיסא ועל הפסנתר, שולט בלהקה המצוינת, המקצועית והחייכנית שלו ביד רמה ולא מפסיק לשחרר עוד ועוד יהלומים מהבאר שתחתיתה אינה נראית.

Don't Let the Sun Go Down on me נתן את האות לקהל לעמוד על רגליו ולהשתחרר סופית מכבלי הכיסאות והרשמיות. שירה גדולה נשמעה בכל פינה באצטדיון וההמנונים המשיכו לרדת

כגשם מרענן ביום קיץ. Sorry Seems to Be the Hardest Word האהוב ו-Candle in the Wind שמוקדש לשתי נשים (מרלין מונרו והנסיכה דיאנה) ריככו והקסימו רק כדי לנוח מעט לפני חלקו האחרון של המופע אותו פתח ג'ון עם Bennie and the Jets האדיר, הפאנקי והמקפיץ שלווה בקטעי וידאו מהללים ומוצדקים.

כמה שהשיר הזה טוב וכמה מדהים שאחריו הגיעה שלישיית פופנ'רול סוחפת בדמות Bitch Is Back, I'm Still Standing וכמובן Crocodile Rock המלהיב והמשלהב בביצוע ארוך ומיוחד. 

צילום: יוסי אלוני
אלטון ג'ון בישראל צילום: יוסי אלוני

ג'ון הוא מלך מזמן אחר ומקום אחר. הכל מוקפד על פי סטנדרטים ששמורים לגדולים בלבד. הפקה מרשימה מאין כמותה, עם נגיעות בדברים הכי קטנים וסאונד מעולה הפכו את ההופעה הזו לקפסולת זמן מתוקה של שעתיים וחצי שתיזכר כאחת ההופעות הכי טובות שהיו אי פעם בארצנו הקטנטונת והמבודדת.

הוא הגיע כדי לשיר ולנגן. להפיץ אהבה כדבריו. הוא הרי מהזמנים שעוד האמינו שהמוזיקה יכולה לשנות, הוא שהיה חבר טוב של זה שביקש מאיתנו לדמיין.

ג'ון נישא על גלי התשואות האדירות וחזר להדרן עם Circle Of Life השמאלץ ההורס מתוך הסרט "מלך האריות" וסיים כמתבקש עם Your Song האלמותי - השיר הראשון שהביא לו תהילת עולם ופתח את ברז הזהב שממשיך לזרום עד היום.

הוא היה יכול להמשיך גם עוד שלוש שעות ולרפד את הזמן בעוד ועוד שירים שצרובים עמוק בתודעה בין אם נרצה או לא. הוא ירד אחרי כמה קידות והשאיר אחריו אופוריה וזיקוקי דינור חגיגיים שליוו החוצה את הקהל המאוהב והמתרפק שקיבל בדיוק מה שביקש וכל כך הרבה יותר.    

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים