דג חם: על הסרט "אונדין"
ניל ג'ורדן מצליח לרומם את "אונדין" הרבה מעל למדרגת האגדה העממית בדבר הנימפה החצי אנושית. לעזרתו נחלצים צלם גאוני אחד ושחקנית פולנייה נהדרת
קולין פארל הוא דייג מר נפש שהחיים סידרו לו הפתעה עצומה. יום אחד הוא מושך אל סירתו את הרשת שפרש מבעוד מועד והנה בתוכה נחה גברת צעירה ומצודדת. האם אישה היא או שמא נימפה מהאגדות? ואם יצור פלאי היא הגברת האם היא מסוגלת ככל קודמותיה למיתוס למלא אחר שלוש משאלות שבפי הדייג? שאלות כבדות משקל שפארל הספקן מתקשה להכריע ביניהן.
מי שנזעקת לעזרה היא אנני, בתו הקטנה של הדייג הגרוש. הילדה לוקה בכליותיה, נזקקת לדיאליזות שבועיות ונעה כשהיא נתונה בכיסא גלגלים. אך אין במגבלות אלה כדי לבלום את השוונג של אנני. היא תחקירנית בנשמתה ולאחר חיפוש מאומץ באנציקלופדיות, אתרי ידע וספרי פולקלור מגיעה הילדה למסקנה שהאסופית מן הים אינה אלא סלקי. כלומר יצור פלאי, חציו אישה, חציו כלבת ים, שזה עתה השילה פרוותה מעליה ותרה אחר בן אנוש לפתותו. מכאן ואילך מתפתחת לה דרמה לירית שבקצה האחר שלה ממתינה גרושתו האלכוהוליסטית של פארל הדייג.
ניל ג'ורדן שבתחילת שנות ה-80 בצוותא עם פט אוקונור וג'ים שרידן היה אחד ממובילי השינוי העמוק שעבר על הקולנוע האירי המודרני, מעתיק פה לבד את אונדין - אחת האגדות העממיות המוכרות ביותר בפולקלור הצפון אירופי, אגדה שקנתה לה אחיזה בתיאטרון (ז'אן ז'ירודו), באופרה (צ'ייקובסקי, דבוז'ק), בציור (גוגן טרנר) וכן במחול ובכמה סרטי קולנוע. אחת מיצירות הסולו הידועות ביותר של ספרות הפסנתר "גאספר הלילה" מאת מוריס ראוול נפתחת בפרק ושמו אונדין המקים לחיים מחודשים באולמות הקונצרטים את רחש הגלים הפולטים את היצור הפלאי.
מודע למטענים התרבותיים הכבדים שנושאת עמה הנימפה של פארל מנתב ג'ורדן את גרסתו ל"אונדין" באמצעות הטלת ספק מתמדת בין אופציות הקיום העיקריות של בת הים - סלקי אפופת חידה או אישה בשר ודם שספינתה נטרפה בלב ים ושיחק לה מזלה להסתבך ברשת הפרושה של פארל. מיומנותו של ג'ורדן שמיטיב להלך ולתפקד בתוך אלמנטים הגזורים מעולם האגדות ("חבורת הזאבים" עם אנג'לה לנסבורי, "ריאיון עם הערפד" בכיכוב טום קרוז ובראד פיט ו"ארוחת בוקר על פלוטו" עם ליאם ניסן) מותירה סוג של מתח פואטי לכל אורכו של הסרט הנוכחי.
ג'ורדן הוא קולנוען מגוון נושאים. מאז 1982 הוא הספיק לביים 17 סרטים עלילתיים שלפחות שלושה מהם זכו לתהודה חובקת עולם. "מונה ליזה" עם בוב הוסקינס ומייקל קיין שהשכיל לשזור פיוט בתוך סצנות של פשע אלים; "מייקל קולינס", סרט פוליטי מחודד בכיכוב ליאם ניסן וג'וליה רוברטס שהצליח להעתיק לבד את הוויכוח ההיסטורי שפילג לפני שמונה עשורים את העם האירי בין המצדדים בטרור הקטלני לבין התומכים בקיומה המדיני הנפרד של צפון אירלנד; ובמיוחד נודע ג'ורדן בזכות הלהיט הגדול שלו- "משחק הדמעות" המתעתע שתרם תרומה מכרעת להתבססות רעיונות ג'נדר מתקדמים בתפיסה המערבית.
מיומנויות אלה המשלבות מחויבויות אידאולוגיות עם יכולת קריאטיבית לברוא על הבד עולמות
למזלו הטוב של ג'ורדן קוראים כריסטופר דויל. זהו צלם הסרטים הגאוני מאוסטרליה שנודע בעולם בזכות שמונת הסרטים המשותפים שלו עם הבמאי האסתטיקן וונג קאר ווי מהונג קונג ("צ'ונגקינג אקספרס", "מצב רוח לאהבה", "2046").
דויל, בעל השם האלטרנטיבי הסיני דו קה פונג, שמרבה לעבוד במדינות מזרח אסיה התמחה בתרגום הלכי רוח ליריים לסצנות פיוטיות בעלות צבעוניות מפתיעה. בעבור "אונדין" הוא הכין מצע ערפילי
מסתורי שבו המצטלם משתלב באופן אינטגרלי עם המסופר. במילים אחרות: חידת הזהות של האישה הנופלת ברשתו של הדייג אינה רק רכיב מרכזי בטקסט, אלא נאחזת היטב גם בתמונה המצטלמת.
לג'ורדן משחק המזל פעם נוספת כשהוא מצליח להוציא מפארל את מיטבו המקצועי. במהלך הקריירה שלו ("אלכסנדר", "העולם החדש", "ברוז'") נע פארל בין גילום בוטה ומוחצן של פרחחים ופוחזים לבין שאיפה להעניק להן מעין עומק רגשי שהתסריטאים השונים שללו מהם. דומה כי ב"אונדין" עולה סוף סוף הדבר בידיו.
הדייג הלא משכיל שעיקר כוחו באינסטינקטים החייתים המוטמעים בו מצליח לזכות בעולמות המצויים לכאורה מחוץ לתחומי שליטתו. זאת בשל יכולת רגשית מפותחת שכמו חותרת מתחת לדימוי המצ'ואיסטי שהוא היה רוצה שידבק בו. מערכות היחסים בין פארל לבתו הפגומה למחצה ובינו לבין החידה הנשית הגדולה שפרצה מולו מן הים מוסיפות רבדים מפתיעים לסיפור האגדה הכאילו משומש שעליו ניצב "אונדין".
ובלי סטיבן ריאה אי אפשר. ריאה שרשם שיא קריירה ב"משחק הדמעות" הופיע בעשרה (מתוך 17) מסרטיו של ג'ורדן השומר לו אמונים גם הפעם. ב"אונדין" מפתיע ריאה בגילום דמותו של כומר כפרי משועשע ומשעשע המכיר בחולשות אנוש ובמקום ללחום נגדן הוא עושה בהן שימוש מחכים להיטיב באמצעותן את הדרכים הסוטות של בני האדם.
אך ללא נימפה ראויה לשמה ברור שכל המאמץ הגברי שפארל וריאה משקיעים ב"אונדין" היה יורד לטמיון. בנקודה זו מורגש שג'ורדן שיחק אותה בגדול. הבחירה שלו באליסיה באכלדה לגילום האישה מן הים השרה שירי ערש ללובסטרים ומפייסת את דגי הסלמון היא ניצחונו הבולט ביותר של "אונדין".
באכלדה, שחקנית פולנייה ילידת 1983 שעשתה את בכורתה הקולנועית אצל אנדז'יי ויידה בעיבודו לאפוס הלאומי "פן טדיאוש" מאת אדם מיצ'קביץ', בלתי מוכרת לעיניים מערביות. יש כוח רב באלמוניות הזאת שכן היא מאפשרת לג'ורדן להתמיד בטיפוח החידה שסביבה נסבה העלילה - כלבת ים או בת גלים? אישה או רוח רפאים? אמת או אגדה שנולדה בערפל?
באכלדה משכילה למצב עצמה על הבד כדמות פגיעה, נטולת עבר, תלותית ועצמאית בעת ובעונה אחת. המראה האוורירי שלה, מעין פיה שעטתה על עצמה בשר וקימורים הולמים, משחק לטובתה ב"אונדין". מה גם שמהאקרן משתקפת לה איזושהי משיכה הדדית אמיתית בינה לבין דמות הדייג.
מה הפלא אם כך שה"ניו יורק טיימס" דיווח לפני שבוע כי באכלדה ופארל מגדלים עתה יחד, מחוץ לבד כמובן, את הצאצא המשותף הראשון שלהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם