פיצוץ רב נפגעים: ראיון עם יוצרי "אחמד וסלים"
איחוד האמירויות הערביות חסם לצפייה את סדרת האנימציה שלהם, הגולשים מאחלים להם "הייל היטלר" ומכל רחבי העולם זורמים איומים ברצח. במוצ"ש הקרוב תשודר בביפ "אחמד וסלים", גרסה טלוויזיונית בלתי מצונזרת לסדרת המערכונים האינטרנטית שהפיקו בכוחות עצמם תום טרגר ואור פז, בני 21, והכוללת בין היתר רב טרוריסטים, אברי מין מרוטשים ובתי כנסת בלהבות. כולה הכנה מתקתקה לפרויקט הבא שכבר בדרך: "מינדי והקוסם", עלילותיהם של פדופיל מזדקן וילדה בת שש
- ראיון וידיאו עם תום טרגר ואור פז
תום טרגר ואור פז עייפים. קצת מוזר, כי הם בסך הכול בני 21, ואמורים לחגוג את עלומיהם כמו שבני 21 נוטים לחגוג. אבל פשוט אין להם כוח. אחרי הכול, את החודשים האחרונים הם בילו בלהצחיק (ולהכעיס) מיליוני אנשים, ומדובר במלאכה מעייפת למדי, בעיקר כשעושים אותה לגמרי לבד.
חוץ מזה תורמת לעייפות גם העובדה שהם בילו את הימים האחרונים ביצירת פרומואים בעבור פרק הספישל (שגם מחלטר כפיילוט לסדרה אפשרית) של "אחמד וסלים", סדרת הסרטונים הקורעת, המופרעת והחולנית שהשניים ניפקו ושחררו לרשת במהלך השנה האחרונה.
הספישל, שעתיד לעלות בביפ מחר (מוצ"ש) ב-23:00, ממשיך את הקו הכללי והלא שפוי שמנחה את הסדרה כולה: אחמד וסלים (בלי קשר לסטקייה המפורסמת) הם שני בניו של רב הטרוריסטים האכזר יאסר מג'ייף, שמקווה כי בניו יילכו בעקבות אביהם או, לכל הפחות, יואילו בטובם להתפוצץ באתר ציבורי כלשהו כשהם לוקחים איתם למעלה כמה שיותר יהודים ואמריקנים מטונפים.
הבעיה היא שהאחים הרבה יותר מעוניינים לשרוץ במערה המדוגמת שמשמשת להם בית, לשחק בנינטנדו ולחפש חברים בפייסבוק, למגינת לבו של אביהם המאוכזב. זוהי המסגרת הכללית שתפורה כסיטקום אנרכיסטי (קומפלט עם פס צחוק מוקלט וקאץ' פרייזס), וחוץ מזה תמצאו בתפריט גם כמות הגונה של פיגועים, אברי מין מרוטשים, מסגדים/בתי כנסת בלהבות, שבויים אומללים ושלל פרות קדושות אחרות שטרגר ופז מטילים על המנגל בחגיגה מרנינה וכאוטית של טירוף שמזכירה - גם בלוק וגם בגישה - את השליטה הבלתי מעורערת של האנימציה הסאטירית והפוגענית עלי אדמות, "סאות'פארק".
עם מיליוני כניסות לסרטונים ביוטיוב, תגובות נזעמות בעולם הערבי והסדרה החדשה שאולי תבוא, ייתכן מאוד שטרגר ופז הם התשובה המקומית שלנו לצמד היוצרים האגדי, טריי פארקר ומאט סטון, שעשו את הקריירה שלהם מלהשתין בקשת גדולה על כל מה שמריח פוליטיקלי קורקט.
כמו פארקר וסטון, גם טרגר ופז ממצבים את הסדרה שלהם כאצבע משולשת המונפת בחוצפה אל מול העולם, וכמותם הם עושים הכול, אבל הכול, לבד.
טרגר ופז, ילידי הרצליה, עדיין גרים עם ההורים. הם הכירו כשטרגר הוזמן לשחק בסרט גמר של חברה משותפת, ופגש שם את פז, שערך את הסרט. "נהיה קליק מיידי", מספר טרגר, "כי נדיר למצוא מישהו שיש לו בדיוק את אותו סוג ההומור שיש לך. שנינו הסכמנו שהשילוש הקדוש הוא 'סיינפלד', 'משפחת סימפסון' ו'סאות' פארק'. באיזשהו שלב שנינו הבנו שאנחנו מתעצבנים מזה שבסרטי הי"ב האלה אף אחד לא עושה קומדיה, והתחלנו לדבר על לעשות מערכונים משלנו".
השניים החלו לעבוד יחד, וצילמו מערכונים בסלון הבית של פז. "הבסיס שלנו היה מערכוני נונסנס עם שחקנים, לא אנימציה", הוא אומר, "אבל בהמשך הבנו שמאוד קשה להשיג שחקנים, ומישהו שיחזיק את הבום, ומישהו שיצלם ומישהו שיביים. ואז הבנו שבאנימציה אנחנו יכולים לעשות את כל הדברים האלה לבד. חוץ מזה, יש את כל הדברים האלה שאתה רוצה לעשות לפעמים - לפוצץ בניין, למשל - ושבאנימציה הם מתאפשרים. תחשוב על זה: צריך לוקיישן, יופי, מציירים אותו".
לשניהם לא היה מושג ירוק בתהליך העבודה הנדרש ליצירת סרטון אנימציה, אבל הם למדו. "זה היה עניין של ניסוי וטעייה", מספר טרגר, "והתהליך כלל בעיקר הרבה קללות אל תוך הלילה. עבדנו בערך שבוע על הסרטון הראשון, ואז פשוט העלינו אותו לרשת. לא היו לנו ציפיות
אבל הסרטון פורסם בדף הצפייה הראשי של יוטיוב, ותוך זמן קצר רשם מאות אלפי צפיות ותנועה ערה בדפי התגובות. מהנקודה הזאת החל כדור השלג להתגלגל. את הסרטונים יוצרים השניים בחדרו הטינאייג'רי של פז, בבית הוריו שבשכונה הרצליינית שקטה. "קשה להאמין שמהמחשב המקרטע הזה יוצאים סרטוני 'אחמד וסלים'", אומר פז ומצביע על הענתיקה המאובקת שחולשת על שולחן העבודה. "במסך הזה אין בכלל צבעים נכונים, ואנחנו צריכים לפעמים להעביר את הסיקוונסים למחשב אחר בשביל לראות שהם בסדר".
הוא מדבב את אחמד וטרגר את סלים, במעין שפת ג'יבריש חיננית שהשניים יצרו בעבור הדמויות ומהווה שילוב מעוות למדי של אנגלית, עברית וערבית. שניהם עושים גם את כל היתר, במפגן מרשים של עשה זאת בעצמך: כתיבה, פסקול, בימוי ואנימציה. רק את הקולות הם מקליטים באופן מקצועי יותר, אצל חבר.
כל סרטון בן שלוש עד שש דקות לוקח להם כשבוע של עבודה בקצב מפליא של כדקת אנימציה ליום; ועכשיו - עם פרק הספישל שיצרו לביפ - הם ממתינים לבשורה שתבוא ותיתן להם את האור הירוק להרים עונה שלמה. "אנחנו מאוד מהירים", אומר טרגר, "וכשביקשו מביפ שנעשה פרומואים, הגענו למצב שהם מדברים איתנו ביום ראשון וביום רביעי כבר יש להם שלושה פרומואים ביד".
איך בכלל התחיל הסיפור שלכם עם ביפ?
טרגר: "לפני קצת יותר משנה באנו אליהם עם רעיון לסדרת אנימציה, אבל הוא לא היה מגובש כל כך. אחר כך, כשכבר שחררנו פרקים של 'אחמד וסלים' לרשת, ליאון רוזנברג (מי שהיה מנהל התוכניות של ביפ - י"ב) זכר אותנו והתקשר. אז הייתה לנו פגישה איתם והם רצו ספישל כלשהו, באיזשהו אופן, אבל אנחנו רצינו שהוא יהיה כמו הסדרה. בסוף התפשרנו קצת, אבל 99 אחוז מהסדרה נשארה בדיוק כמו שרצינו שתהיה".
והקשר איתם משתלם, מבחינה כספית? אתם חבר'ה צעירים, אחרי הכול.
(שניהם צוחקים) טרגר: "היה תקציב מסוים ואפילו פתחנו חברה לצורך העניין, אבל אל תשכח שתמיד עשינו הכול בעצמנו ולא ידענו שיש כל מיני עלויות נוספות שמגיעות מהמעבר לפורמט טלוויזיוני. פתאום צריך לשלם על מוזיקה וכאלה, ולקנות סאונד אפקטס ותמונות שאתה רוצה להשתמש בהן. באינטרנט הכול חופשי, אבל בטלוויזיה הדברים האלה עולים המון כסף".
פז: "בסופו של דבר נשאר נתח קטן בשבילנו, ואנחנו עוד צריכים להתחלק בו. אבל אם הקרנת הפרק תהיה מוצלחת ואם ירצו מאיתנו עוד, יכול להיות שנרוויח מזה משהו בסוף".
טרגר: "השאיפה שלנו היא שיהיה מספיק כסף לקנות מחשב נורמלי, ואולי אפילו איזה פוסטר לחדר".
בפברואר 2009 חסם לצפייה איחוד האמירויות הערביות את הפרק הרביעי של "אחמד וסלים" (שבו יורה סלים באזור החלציים של אביו שקם בבוקר כשהוא מחופש לרב יהודי) בשל תכנים "שפוגעים באסלאם", ובעקבות זאת הגיעו גם אייטמים באל ג'זירה ובעיתונות הבינלאומית.
בשלב הזה החלו להתפרסם באתרים השונים שמציגים את הסרטונים שלל תגובות שנאה נגד היוצרים הצעירים; אבל אלה מסרבים להתרגש. "התגובות ביו-טיוב הן לרוב של גולשים בני 13 שכותבים לך 'הייל היטלר', ואני לא יודע כמה אפשר לקחת אותם ברצינות", אומר טרגר. "אותנו, בכל מקרה, זה בעיקר הצחיק. על הזין שלנו. תגובות כאלה רק מעודדות אותנו. יש לנו איזה רעיון סביב הנביא מוחמד, שיהיה השכן של בן לאדן - כמו קריימר ב'סיינפלד' - ואני די מת להוציא את זה לפועל. גם ב'סאות' פארק' עשו את זה, אבל אנחנו ניקח את זה לשלב הבא".
פז: "לתגובות ביוטיוב באמת לא כל כך התייחסנו, אבל אלה שהגיעו למייל שלנו וכתבו 'יהודים מזוינים, אנחנו נרצח אתכם', אלה יותר רציניים. אבל כמו שתום אמר, על הזין שלנו. אם כבר למות, לפחות שיהיה על מזבח הקומדיה".
קיבלתם גם תגובות אוהדות מהקהל הבינלאומי?
טרגר: "כן, ובאופן מפתיע הרבה מהן היו של מוסלמים שראו את 'אחמד וסלים' וכתבו לנו שהם ממש אוהבים את זה ושזה ממש הצחיק אותם. אני אוהב אנשים עם הומור עצמי".
פז: "אנחנו עושים צחוק מכל הדתות, לא רק מהם. בפיילוט אנחנו צוחקים על היהדות, הנצרות והאסלאם באותה מידה".
חשוב לכם גם להעביר מסר פוליטי בסרטונים?
פז: "פוליטיקה לא מעניינת אותנו. מעניין אותנו לצחוק על דת".
טרגר :"בעיקרון הסדרה היא בדיחה גדולה וארוכה על דת ועל איך שהיא גורמת לאנשים להתנהג באופן קיצוני. אין לנו שום טאבו, מבחינת התכנים. להפך: אנחנו מחפשים את הדברים האלה ומשתדלים לעסוק בהם".
ומה החלום? מה אחרי שתהממו את הקהל הישראלי עם "אחמד וסלים"?
פז: "אנחנו רוצים סדרת מערכוני נונסנס, כמו שהייתה לנו בהתחלה".
טרגר: "אנחנו רוצים לעשות כל מה שקשור לקומדיה - סדרת מערכונים, סדרת אנימציה, סרט. . . הכול ".
מעניין אתכם גם ללמוד את זה באופן מסודר?
פז: "לא".
טרגר: "יש משהו שמקבע אותך לצורת עבודה מסוימת כשאתה לומד, ולנו הולך בסדר גם בלי זה".
פז: "אנחנו רואים דברים שאנחנו עושים וזה מאוד מצחיק אותנו, וגם ראינו דברים שסטודנטים שלמדו שלוש שנים עושים וזה פחות הצחיק אותנו. זה קצת כמו לעבוד במסעדת המבורגרים כמה שנים - כשאתה מפסיק, אתה כבר לא יכול לאכול המבורגרים".
טרגר: "טוב לנו ככה. יש לנו גם פרויקטים אחרים, כמו סרטוני 'מינדי והקוסם' שכבר העלינו לרשת".
על מה זה?
טרגר: "אוי, זה בחיים לא יגיע לטלוויזיה. זו סדרה שמתארת באופן פואטי את מערכת היחסים שבין פדופיל מזדקן וילדה בת שש. תראה את זה, אם בא לך, אבל האחריות כולה שלך, טוב?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם