השורד האחרון: יצאו לרגילה
בשעה שמאיון שיחקו מקגייוור עם פיליפיני מזקן, בקלינגה ממשיכים לרוץ לרופא התורן כדי לקבל גימלים, ואנחנו מתחילים להרגיש את השגרה המשעממת. השורד האחרון מצדיע לעידן קפון, מתייצב לצד דן מנו והתנועה הפמיניסטית, וסוף סוף מוצא את המרענן הרשמי בשבט המטרדים
קפון הוא אנטי גיבור. אין לו את החיוך של טל אנגלנדר, את החריפות של דן מנו ואת ההומור הצברי של בשבקין. הוא בחור רגיל. אבל כחובבי אנדרדוגים, נחמד לראות את שייח ג'ארח מצליח להוביל איזה נצחון, למרות המניירות שלו. מה נגיד, כולנו קצת אמריקאים.
הפרק השלישי של העונה הרביעית כבר הכניס אותנו לשגרה: פרק אחד - משימות, פרק שני - הדחה ושאר ירקות. הבעיה היא שהשגרה, נכון לעכשיו, מתנהגת ממש כמו שגרה - כלומר משעממת.
אתמול קיבלנו דווקא תמהיל מגוון: קצת מכות, קצת כדורסל ורגע של נשיונל ג'יאוגרפיק בחסות קאסוי, המקגייוור הפיליפיני שיכול להכין פצצת אטום מבמבוק וחבילת קנור. אבל בעיתות מונדיאל, כשגרמניה משחילה רביעיה לאוסטרליה 12 ערוצים קדימה, הכל היה רדום מדי עם רסיסי חיוכים שבורי שיניים, ממש כמו של הטמאגוצ'י המקומי.
מזל טוב. אחרי הצצה בת שני פרקים על שבט המטרדים, נמצא סוף סוף המרענן הרשמי בקלינגה - עורכת הדין שרון. הבעיה עם מרעננים היא שהם מוצאים את עצמם מהר מאד בחוץ.
שרון היא הראשונה שהבינה שהשבט שלה עסוק במלא דברים חוץ מאסטרטגיות, ולא נזקקה ליותר מדי חכמה, בינה ודעת כדי לזהות שגיא, איש שלא רשום לו אמינות על הפרצוף,
הנה מפת פני הדברים בקלינגה: דר עסוק באושר, אושר עסוקה בגב שלה, שפקס עסוק בעצמו, איתי שמח ממה שעושה את דר שמח ואריאלה מתה לדפוק לכולם ראסיה לפרצוף, רק שיגיעו לאמ-אמא של אי המתים.
הפרק הבא מבטיח הדחה דרמטית. כמה דרמטית היא יכולה להיות כשלא באמת אכפת לך מי ילך.
דיל נחמד עשו להם ב"הישרדות". רק בישראל - תרגיש לא טוב ותקבל פס של 24 שעות להתחדשות, הטענת מצברים ו-ואליומים. ב"הישרדות" מרשים השנה למתמודדים להתנהג כמו אחרון החיילים הפשוטים. כלומר, לרוץ לרופא התורן, לקבל גימלים ולחזור כשמתחשק.
אחרי סאגת שפקס, שנעלם לבית חולים וחזר כאילו קפץ שניה לקטוף קוקוסים, הגיע תורה של אושר לדפוק נפקדות ממשימת הפרס, ולחזור מתוגברת בשני כדורי ואבן כדי להציץ בכוכבים. ראבק, אם נפלו גיבורים, תנו להם ליפול.
הפארסה האמיתית מגיעה, איך לא, מאי המתים. "על המקום בו אני נמצא עכשיו, המתמודדים אינם יודעים", הציג גיא זוארץ את האי המתקמבק. איך לא יודעים? דן מנו ראה איך נועם טור הורס לו את המשחק מהאי הזה.
כל שורד עם מעט חכמה בראשו כבר הבין לפני תחילת המשחק שבהפקה יכינו את אי הגיבוי, או אי "שמירת דן מנו או כל שורד אחר שירצו להגן עליו". דרך נפלאה מצד ההפקה לשלוט בנעשה ולהותיר גיבוי במידה ואחד המתמודדים הנחשבים יחטוף בעיטה בטוסיק.
טוסיק? המדור כבר העיר מספיק על ההתעסקות בטוכעס של מרינה. היא עצמה הרגישה צורך להזכיר אותו אתמול פעמיים, רק בגלל שראתה חוטיני על גבר מזדקן.
נדמה לי שדן מנו אמר פעם (כלומר אתמול): "בושה למין הנשי מה שקורה בהישרדות באופן שיטתי בכל עונה". בתוכנית בה נותנים לבנים לדחוף כדורים כבדים ושולחים את הבנות להתעסק עם מבוכים, מעניין ממי הבנות שאבו את השוביניזם?
1. "קאסוי הזה הוא דמות. זה פיליפיני כזה קטן שאפשר להכניס אותו לתוך המזוודה" (מעיין מכינה את רשויות המכס בנתב"ג)
2. "הטוסיק שלו היה קטן-קטן, עגול-עגול, אפילו יותר יפה משלי" (מרינה מפרגנת לקולגה)
3. "איפה אשה, ג'דה כזו, כמו סבתא שלי, שתבוא ותפרפר את כולם?" (דן מנו מוכן להחליף את מרינה, מעיין ומירית בבנות הזהב)
4. "בא לי להכניס לאנשים האלה אגרוף ישר בתוך הפרצוף ככה, ולראות איך הוא מתפזר לצדדים" (אריאלה נותנת פרשנות חדשה לאי המתים)
5. "אני מעריץ את הפועל ת"א, אבל אני לא אעלה על דעתי לשחק נגדם כדורגל. אז מה המעריצים חושבים כשהם משחקים נגדנו?" (בשבקין מציע לקלינגה לעבור לשיטת הקיזוז)
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם