הסלוגן הוא המסר: על "לצאת מהמאה העשרים" של מישל וולבק
בין חמדת ואגינות לשנאת מוסלמים, שלל פרובוקציות וריבוא קלישאות, מישל וולבק נותר בכל זאת קופירייטר מבריק של רעיונות
השאלה היא אם וולבק הרוויח את תאריו ביושר או סתם נהנה לשחק את תפקיד הפרא שמשתין מהמקפצה (וצוחק כל הדרך אל הבנק) היא כבר שאלה אחרת, ולא ברור אם גם לוולבק עצמו יש תשובה עליה. אם תשאלו אותו הוא יאמר ודאי שהוא לא מבין את פשר ההמולה, למרות שהוא נורא נהנה להקפיץ את כל מבקריו כמו ילד שמזעזע את אמא עם קללות שלמד בגן.
שלושת ספריו הראשונים של וולבק ("הרחבת תחום המאבק", "החלקיקים האלמנטריים" ו"פלטפורמה") היו תיעודים בזמן אמת של שקיעת הרוח בעידן הגלובליזציה. "לצאת מהמאה העשרים" מכיל נובלה וחמישה שרבוטי הגיגים שנכתבו בין הרומנים ופורסמו ב-2002. סוג של שאריות מגירה הממחזרות את כל סימני הריקבון בעולמנו הדיגיטלי: התפוררותן של מסגרות חברה מסורתיות; מתירנות מינית וסקס עקר מרגשות; שיממון תרבותי; פולחן יופי ונעורים; אובדן האינסטינקט ההורי; צריכה אובססיבית של מוצרים מיותרים; פסימיזם אובדני, והכי עצוב בני אדם שאיבדו את טעם החיים והיכולת לאהוב.
גיבור הנובלה "לנזרוטה" הוא ארכיטיפ וולבקי מושלם: גבר בודד בן 40, מיזנתרופ ציני, נכלולי וחסר מנוח היוצא לחופשה באי לנזרוטה שבקנריים. באי הוא פוגש זוג לסביות גרמניות המענגות את לילותיו, כשבימים הוא מתוודע לכת שמאמיניה סוגדים לחוצנים שבראו את המין האנושי ונקראים "אלוהימים". אותה כת תמהונית תככב גם בספרו המאוחר יותר של וולבק "אפשרות של אי" (הספרייה החדשה), שם היא מוצגת כפתרון לפולחן הנעורים האובססיבי של עידן הקפיטליזם: שיבוט הגוף והנשמה לחיי נצח עלי אדמות במקום ההבטחה הנוצרית למלכות שמיים ערטילאית.
בחמשת הקטעים הבאים ממשיך וולבק את מלחמתו נגד נבחרת שאר העולם תוך שהוא שופך את מררתו על כל מה שקיים: "על הכסף, על חירות הפרט, על זכויות האדם, על הדמוקרטיה הייצוגית ועל האזורים ללא עישון"; על ארצות ערביות ש"יכולות להיות לא רעות בכלל אם מצליחים לעקור מהן את הדת המחורבנת שלהן"; על הרומאים שהיו "אומה
דבר אחד בטוח. וולבק הוא קופירייטר מבריק של רעיונות גם כשהוא ממחזר את גרתו (בין חמדת ואגינות לשנאת מוסלמים) או פולט בלי בקרה שטויות, קלישאות ופרובוקציות חדשות. אז נכון שבשלב מסוים התודעה כבר נעשית אדישה להתפלשות האובססיבית במיצי המוח, הנשמה והקיבה של הסופר הצרפתי, כי מה כבר באמת יכול לזעזע אותנו. במחשבה שנייה זאת בדיוק קהות החושים עליה הוא מקונן שהפכה את הקיום האנושי לבלתי נסבל. שהרי מה נותר לו לאדם "בתקופה שבה כל ביאת משיח וכל חורבן אפשריים?", רק לדאוג האם לצאצאיו "תהיה עדיין חיבה לכס".
"לצאת מהמאה העשרים", מישל וולבק, מצרפתית: רמה איילון, בבל, 96 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם