התפלשות קולקטיבית: ביקורת על "ישראל בע"מ"
"ישראל בע"מ" של מור לושי הוא לא סרט הסברה, אלא סרט על הסברה, והוא מראה שלפעמים זמנים קיצוניים באמת מחייבים תגובה קיצונית
ישראל בע"מ באדיבות yes
במשך ארבעה שבועות ליוותה הבימאית מור לושי חבורת נערים יהודים מצפון אמריקה, שמגיעה לביקור בארץ כחלק מ"החוויה הישראלית". פרויקט שנולד כדי להכיר לנוער יהודי מהתפוצות את המציאות המזרח-תיכונית, לדחוס ציונות ובדרך להפוך את בוגריו לשגרירי הסברה בקהילות שלהם. כמו בכל מסעדה, גם כאן לא תמיד נעים להסתובב במטבח ולראות מקרוב את ההכנות.
חלק מהטכניקה עלולה לגרום לצופה לתנודות לא בהכרח נוחות בכיסאו. לפעמים זו סתם סצנה דביקה, גרסאות שונות של משפטי "כולנו חלק מהאומה היהודית", שמדריכים במדים מדקלמים בפאתוס מול ילדים, שבדקות הראשונות לא בדיוק מבינים איפה הם נמצאים. לפעמים התמונות מתחילות להזכיר סגנון של סרטי תעמולה איראניים.
ישראל בע''מ
באדיבות yes
וכן, יש שם קצת דמגוגיה, קצת מניפולציות. אפילו הרבה. בכל זאת, בהגדרה מדובר בפעילות יחצנית. אבל כשמעבירים הילוך ומפגישים את הנערים עם עדות יד ראשונה מחייל שחזר מהקרב ומספר חוויות בעודו מנגב דמעות, גם ג'ק, היום סטודנט למשפטים בהארוורד, מוריד את האוזניות ומתחיל להקשיב.
עד החזרה הביתה, הוא כבר יסביר בעצמו שלפעמים אין ברירה, ומחבלים מתאבדים
אי אפשר לעצור עם קטעי שירה. הלכה התמימות. טיפול בהלם, אבל זה עובד. עוד קצת מורשת קרב, מה עשה אביגדור קהלני. בסוף הסיור בבית הקברות הצבאי כבר אין במשלחת זוג עיניים יבשות.
הצופים בבית, זו כבר שאלה אחרת. בגדול, זה סרט מהסוג שנוהג לשכנע בעיקר את המשוכנעים. אבל מראש זה לא סרט הסברה. זה סרט על הסברה, שלשם שינוי, מסתבר, אפילו עובדת.
ישראל בע"מ, יס דוקו
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם