בואי אמא: על "הלב של שירז" מאת ריטה
"הלב של שירז" מאת הזמרת ריטה מריח יותר כמסע יחסי ציבור מאשר ספר אמיתי. למרות הכוונה הטובה מדובר במוצר תעשייתי, ופחות בסיפור כובש לפני השינה
- על השקת הספר "הלב של שירז"

בכריכה כחולה עם אותיות של זהב מגישה ריטה את "הלב של שירז", סיפור ילדות ששמעה מאמא שלה והעבירה אותה לבנותיה במשך השנים ועתה היא מבקשת להעביר אותו אלינו. השאלה היא: למי מוכרים את הסיפור הזה.
אי אפשר להתייחס לספר הילדים החדש של ריטה בלי להשתמש בשלוש מילים: גירושין, מדונה ויחסי ציבור. לא כי אנחנו אכזרים מאוד ולא כי אנחנו צהובים אלא כי זה המצע עליו ריטה עצמה מגישה לנו את סיפור הילדים הזה.
זהו ספר ילדים, אבל למעשה הוא מיועד למבוגרים שיקנו אותו. הוא ימכר לכם אחרי שתקראו כתבה שיצאה ממש עכשיו על עלייתה ונפילתה של ריטה מתהומות הדכדוך, תקראו אותו כשתחשבו לעצמכם: וואו, היא כמו מדונה, גם היא הוציאה ספר ילדים . השאלה היא האם הוא ספר טוב? ובכן, כאן בדיוק העלילה מסתבכת.

הספר עצמו מרגיש בתחילה כפנינת אותנטיות אמיתית: אגדת עם פרסית שעברה מאם לבת, מילים אישיות של ריטה על הכריכה האחורית בהן היא מספרת את גלגולו של הסיפור ואיורים מקסימים של ולי מינצי המציירים עולם קסום. ככל שהקריאה בו מתקדמת הולכים ומתרחקים ריחותיה ותבשיליה של פרס הרחוקה ומתקרבים ניחוחיו של מסע יחצ שהספר הוא פריט שולי בו.
גם הבחירה לקרוא לגיבורת הסיפור "שירז", שם עיר באיראן גורמת לחוש כי מישהו מוכר לנו אווירת שווקים עממית בשקל. בכריכה האחורית מדברת ריטה על הפרטים שהוסיפה לסיפור עם השנים אך משום מה זה לא ניכר בסיפור המעשה עצמו: העלילה הפשטנית הנשרכת על 50 עמודי הספר היא דלילה ואינה מחזיקה מעמד.
העריכה שנעשתה ע"י צרויה להב לא מביאה את הסיפור לפסגות
סיום מסע היחצנות של המחברת זמרת מגיע ברשימת קרדיטים בעמוד האחרון, ממש כאילו היה דיסק שיצא רק עכשיו לחנויות. הדמות המצוירת על הכריכה שדומה לריטה וגם העובדה שריטה משתמשת בשם הבמה שלה בכריכה גם הם מעידים כי מדובר כאן הרבה יותר במוצר מדף שרובו תעשייתי מאשר בספר שילד ירצה שיקריאו לו שוב ושוב לפני השינה. בסיכומו של דבר, "הלב של שירז" עשוי מחומרים המתאימים לשיר או קטע מעבר במופע, פחות מחומרים שמהם עשויים ספרי ילדים.
"הלב של שירז" מאת ריטה, איורים: ולי מינצי, הוצאת כנרת-זמורה-ביתן, 52 עמודים