סוגן מגה: סוזן בויל - שנה אחרי
סרטון האודישן שלה רשם 360 מיליון צפיות. אלבום הבכורה מכר תשעה מיליון עותקים. ה"טיים" דירג אותה במקום השביעי ברשימת האנשים המשפיעים בעולם. בדיוק שנה אחרי שהפכה לאחת הדמויות המפורסמות על הפלנטה, סוזן בויל עדיין מתגוררת בבית שחלקה עם אמה, קופצת לסופרמרקט באוטובוס, מפחדת שלא תוכל לשלם את חשבון הגז ובטוחה שיום אחד הכל עלול להיעלם
לחבריה ולבני משפחתה בעיירה הקטנה בלקבורן בדרום סקוטלנד. עשרה ימים אחר כך רשם סרטון הווידאו של האודישן שלה לתוכנית "בריטנ'ס גוט טאלנט" מאה מיליון צפיות.
בויל הפכה בן לילה לסלבריטי בינלאומי. לביטלס נדרשו שנים כדי להגיע למעמד הזה, מדונה עמלה לפחות עשור עד שזכתה לרמת פרסום כזאת. גם אוסמה בן לאדן, להבדיל, לא היה ממש מוכר לפני פיגועי 11 בספטמבר. זהו פרסום שכמותו איש לפניה לא חווה. לא בסדר גודל כזה. לא בדרך הזו. פרסום שנוצר על ידי דרכי תקשורת חדשות, אייטם חד פעמי שנועד לטלוויזיה והגיע הכי רחוק שהאינטרנט יכול לקחת אותו. סוזן בויל, רווקה בת 47 מעיירת כורים לשעבר באזור כפרי בסקוטלנד, הפכה למקרה המבחן הראשון של תהילה אינסטנט - גרסת הדור השלישי.
בדיוק שנה אחרי, השבוע מתקיימים חמשת הגמרים של התוכנית בשידור חי. ואז, ביום ראשון, יתקיים טקס ה"בפטה" (פרס האקדמיה הבריטית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה), שבו קיבלה התוכנית כמה מועמדויות. השמועות טוענות שסיימון קאוול, המפיק של "בריטנ'ס גוט טאלנט", יוזמן השנה למסיבת יום ההולדת של המלכה. אבל מה עם סוזן בויל עצמה? מה עובר עליה מאז שהפכה לאחד האנשים המפורסמים על הפלטה?
קליפ האודישן שלה רשם עד כה 360 מיליון צפיות, יותר מכל סרט וידאו אחר אי פעם. אלבומה הראשון, "חלמתי חלום", היה הנמכר ביותר בתבל בשנה שעברה. הוא קיבל ארבעה תקליטי פלטינה, ועדיין נמצא בראש מצעדי המכירות באוסטרליה ובניו זילנד - כמו שהיה בבריטניה, ארצות הברית, ספרד, צרפת, ישראל, פורטוגל וב-13 מדינות נוספות.
מאז הופעתה הגדולה האחרונה בגמר, בדיוק לפני שנה (30 במאי), בויל הגיחה רק לקומץ של הופעות בציבור, מבוימות עד הפרט האחרון. אז מה בדיוק עובר עליה? איך הופכים מאדם פרטי לאחד המפורסמים ביותר בתבל? איך עוברים מאלמוניות מוחלטת לסטטוס של אחת משבעת האנשים הכי משפיעים בעולם (לפי הדירוג של קוראי המגזין "טיים"), 14 מקומות מעל נשיא ארצות הברית ברק אובמה? איך מרגישה אישה שהתקיימה מקצבאות סעד והפכה למולטי מיליונרית?
זוהי סיטואציה אבסורדית, צירוף ביזארי עם סיכוי של אחד למיליארד. או כפי שמגדיר זאת ג'ף ג'רביס, פרשן לתקשורת דיגיטלית: "המדיה הישנה פגשה את המדיה החדשה ויצרה משהו שמעולם לא ראינו, ואפילו לא יכולנו לדמיין. זה היה רגע מכריע, ובויל היא מקרה קיצון של התופעה". אלא שמבחינתה של סוזן בויל, זוהי גם המציאות היומיומית.
בויל היא הכל יחד - מקרה מבחן חדש למדיה; מנוע רווחים לתאגיד; נושא למחקר אקדמי; דמות נערצת אך גם גם מושא ללעג; מפורסמת ברחבי הגלובוס, ובאותו זמן עדיין אישה פשוטה שממשיכה להתגורר באותה עיירה קטנה שבה נולדה.
בלקבורן נמצאת בדיוק באמצע הדרך בין גלזגו לאדינבורו, אך בינה לערים האלה מפרידות שנות אור. זו עיירת כורים שהמכרות שלה נסגרו לפני עשרות שנים, מקום קטן וסגור ששתי הכנסיות שלו מלאות, ותושביו משתייכים למעמד הפועלים.
כשהגעתי לעיירה, לא ממש ציפיתי לפגוש כאן את סוזן בויל. רציתי רק לשוחח עם חברותיה, עם שכניה. נאמר לי שבימים אלה היא מקליטה אלבום חדש, אז יצאתי מתוך הנחה שהיא נמצאת בלונדון או בלוס אנג'לס. אבל התברר לי שלא רק שהיא בבלקבורן, היא אפילו ממשיכה להתגורר באותו בית אפור בשיכון ישן של דיור ציבורי, שחלקה עם אמה עד שזו הלכה לעולמה. העדות היחידה לסלבריטאות בינלאומית היא אופנוע הונדה ישן ומלא דפיקות, שחונה ליד השער. כאשר אני ניגשת לצלצל בפעמון, מוציא בחור צעיר את הראש מהחלון ואומר שהוא מוצב כאן מטעם חברת אבטחה.
בויל היא בין האמנים הרווחיים ביותר בעולם, אבל מתברר שהיא חיה ביקום אבסורדי, שלא מציית לחוקים המקובלים. בעולמה של בויל, העובדה שמי שהרוויחה עשרות מיליונים דרה בבית ישן שעליו שומר נער שנראה כאילו נכשל באודישן ל"טריינספוטינג" - איכשהו לא לגמרי מפתיעה.
קל לשכוח שהיא אפילו לא זכתה במקום הראשון ב"בריטנ'ס
מאז שהוחתמה על ידי "סיקו", חברת הבת של סוני המטפלת באמנים שסיימון קאוול מגלה בתוכניותיו, הופעותיה הפכו נדירות. מנהליה אפשרו לה להתראיין רק פעמיים לשני מגזיני נשים. מעבר לכמה תצלומי אופנה, בראיונות האלה לא נאמר הרבה. גם לצורך הכנת הכתבה הזאת, אף אחד לא הסכים לשוחח עמי על הקריירה שלה. לא בחברת התקליטים, לא המנהלים שלה.
אך כאשר חלפתי במכונית על פני הבית החדש שרכשה ועדיין לא עברה להתגורר בו (הוא שוכן פחות מקילומטר מביתה הישן), ראיתי בחניה מכונית ספורט וניגשתי לצלצל בפעמון. המכונית, מתברר, לא שלה, אלא של חברה (בויל עצמה עדיין תופסת אוטובוס כאשר היא צריכה לקפוץ לסופרמרקט). אבל בויל היא שפותחת לי את הדלת. בויל החדשה לבושה היטב במכנסיים יפים, על עקבים, שיערה וגבותיה מעוצבים. הבית החדש מאוד מודרני, בנוי על חלקה קטנה מאחורי תחנת המשטרה המקומית, ומשקיף על הנהר ועל הגבעות סביב. מחיר הבית, לפי הדיווחים: 300 אלף לירות שטרלינג.
"ב'סיקו' יודעים שאת כאן?", היא שואלת כאשר אני מציגה את עצמי. בערך, אני עונה. אמרו לי שלא אוכל לראיין אותך, אבל רציתי לדעת, אולי תוכלי לשתות כוס תה איתי. רק לפטפט חמש דקות. "אני לא יכולה לעשות דבר ללא הסכמתם", היא אומרת, ונראית קצת בפאניקה. "לא יכולה לומר שום דבר בלי אישורם. אז סליחה, ושלום".
זהו רגע מביך ביותר. היא באמת נראית מודאגת. אחת מחברותיה הטובות, שלא רוצה להזדהות בשמה, אומרת שהחשש הגדול ביותר של בויל הוא שסוני יזרקו אותה. "היא ממש מפחדת. היא תמיד אומרת לי, 'ומה אם הם יזרקו אותי? מה יקרה אם הם יחליטו להיפטר ממני?', אני אומרת לה, 'הם בחיים לא יעשו לך את זה, את מרוויחה עבורם כל כך הרבה כסף'. אבל היא בטוחה שכמו שזה קרה מהר, כך זה גם יכול להיעלם בבת אחת".
וזה חשש בהחלט הגיוני. בארכיון המקומי אני משוחחת עם הספרנית, סיביל קוואנה. יש לה ארגז מלא בגזרי עיתונים על בויל, והיא מספרת על תחילת שנות השבעים, כאשר המכרות נסגרו וכולם חשבו שחברת המשאיות הבריטית לילנד תהיה המושיעה של בלקבורן. החברה בנתה מפעל לייצור משאיות וטרקטורים, אלא שגם הוא נסגר ב-1986, והותיר מאחוריו בתים עזובים, מרכז קניות ענקי עם חנויות ריקות ושורה של בעיות חברתיות שנדרשו 20 שנה כדי לטפל בהן.
מי היה התושב הכי מפורסם של בלקבורן לפני סוזן בויל? אני מתעניינת. "ובכן, היה ג'יימס יאנג סימפסון, שגילה את התכונות המרדימות של הכלורופורם", אומרת הספרנית. "אה כן, וליאון ג'קסון הוא מוויטבורן, שלושה קילומטרים מכאן". ליאון מי? אני שואלת. מתברר שהוא זכה בתוכנית ענק אחרת של סיימון קאוול, "דה איקס פקטור", לפני שלוש שנים. אני הולכת לחפש את אמו, וונדי, שמספרת לי שהוא מתגורר כיום בלונדון.
כאשר אני משוחחת עמו בטלפון הוא מספר לי איך זה להיות כוכב פופ אינסטנט בתוך המכונה של קאוול. הוא היה בן 18 כאשר עשה אודישן, והחל לשיר רק חצי שנה לפני כן. "אתה פתאום בחיים אחרים. יש אנשים שעובדים שנים כדי להגיע למה שאני הגעתי אליו, ולי זה קרה בן לילה. זה היה כל כך דרסטי. ובגלל חוסר הניסיון שלי במוזיקה, והעובדה שחייתי רחוק מהבית...".
זו הייתה הצלחה בן לילה - וכישלון בן לילה. לפני שנה, בדיוק לפני הפריצה של סוזן בויל, "סיקו" נפטרה ממנו. ג'קסון חווה בדיוק את הרגע שסוזן בויל חוששת ממנו יותר מכל. הוא בחור נבון, עם רגליים על הקרקע. הוא מלחין כיום בעצמו, יש לו מנהל חדש וסיבוב הופעות מתוכנן לקיץ. אבל עדיין מזהים את הסדק בקולו כאשר הוא נזכר במה שקרה. "הייתי בטוח שזה סוף העולם. הייתי הרוס. אני אפילו לא יודע אם זרקו אותי".
מה זאת אומרת? "אף אחד ב'סיקו' לא התקשר אליי. קראתי על זה ב'סאן'. כך זה נודע לי". הוא אומר שלעולם יהיה אסיר תודה ל"דה איקס פקטור". אבל עבור נער בן 18 שמעולם לא התגורר מחוץ לבית, זו הייתה כניסה ברוטלית לעולם המוזיקה. "לא הייתה לי שליטה על כלום", הוא אומר. "במיוחד לא על המוזיקה. היה לי כאילו ניהול עצמאי, אבל זה היה מינוי של 'סיקו'. לאחר כמה חודשים נפרדו דרכינו. זה מוזר. זה נראה כאילו הכל התרחש בחיים אחרים, אבל זה קרה בשנה שעברה. לפעמים אני מביט אחורה ותוהה, האם זה בכלל קרה".
ליאון ג'קסון חי את החלום, ולכן הצליח להפוך למוזיקאי מקצועי. אך סיפורו שופך אור על הצד האפל של ההצלחה. מה קורה כאשר אנשים חיים ונושמים נעקרים מאלמוניותם ולפתע ניתן להם כל מה שאי פעם יכלו לחלום עליו. בתמורה, הם הופכים לשיניים זעירות במכונה תאגידית מאסיבית ובינלאומית. ועדיין, זה חלום. זה מה שהעולם רצה בשביל סוזן בויל וזה מה שהיא רצתה לעצמה. אנחנו רצינו שהיא תנצח את העולם, והיא, יותר מכל, רצתה להיות זמרת.
"והיא הוכיחה לכולם מה היא שווה", אומרת אחותה, מרי. "היא תמיד נהגה לומר, "חכו חכו, אני אראה לכם!". אפשר לראות זאת על פניה בקליפ. אני מכירה את הפרצוף הזה כל כך טוב. פרצוף של "אתם עוד תראו!". והיא באמת הראתה לכולם. למען האמת, אני עדיין לא מעכלת את מה שקרה". מרי היא מורה בגמלאות המתגוררת בוויטבורן, פחות מקילומטר מאמו של ליאון, וונדי, ועל פניה עדיין הבעת תדהמה כאשר היא מגוללת את הסיפור. וזו הבעה שאתה נתקל בה שוב ושוב בבלקבורן. "זה פשוט בלתי נתפס", אומר בריאן סמית, עוד שכן. "הנה היא בשידור אצל אופרה, והנה היא כאן, מעבר לכביש".
את הכתבה המלאה ניתן לקרוא במוסף סופשבוע
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם