בצהריים הגיעו השאלות: על משדרי החדשות נוכח פרשיית המשט
כמדי משבר, גם אמש פתחו כל אולפני החדשות אולפנים מיוחדים שיעסקו בפרשת המשט הטורקי. וכמדי משבר, גם כאן היו הרבה דקות מתות שנבעו מהקושי בהשגת מרואיינים ופרטים חדשים. אבי אורנן מייחל לגרסת במאי מקוצרת יותר
שטח הפקר: כך הפסדנו בקרב על ההסברה
המון זמן לא היו לנו אולפנים פתוחים מהבוקר עד הלילה בשלושה ערוצים במקביל (כשהערוץ הראשון טורח להצטרף באיחור, מתנשף, אבל מגיע). מכיוון שבסך הכל מדובר בבוחן פתע ידוע מראש, הערוצים נערכו בהתאם.
הפרשנים הבכירים קפצו לסבב משמרות מוקדם. יחסית לסיטואציה, השתדלו הערוצים לצמצם את ריטואל הכתבים העילגים שייעמדו מול מצלמה באמצע הרחוב ויבדקו כמה פעמים בדקה אפשר לדקלם את אותו המשפט, כשמשנים את סדר המילים.
בכלל, היום הזה הזכיר תרגולת שידורי מלחמה, אבל מזורזת. סיפור שהתחיל לפנות בוקר עם דיווח ענייני, המשיך ברוני דניאל שתוהה מתי שר הבטחון יבוא ויציג לעולם את עמדתנו הצודקת, והמשיך ברוני דניאל שנואש מההמתנה והציג בעצמו את עמדתנו הצודקת. ואז זה עבר לקשקשת המקובלת.
בצהריים כבר הגיעו שאלות על ההתנהלות של צה"ל ותפקודו, אחר הצהריים תוהים איפה היה המודיעין, מתלוננים על ציוד לקוי ומוחים על הכישלון ההסברתי. בערב סוגרים מעגל עם עדויות מלוחם, שמתלונן על כך שהגענו עם צעצועים למלחמה. בקיצור, לבנון השנייה באינסטנט.
מאוד מוקדם כבר היו תמונות ראשונות, עדכון בזמן אמת, יחסית, והסברים על המתרחש. רק שמאותו רגע, מיד אחרי שנרשם הח"ח, נשארנו עם עוד יותר מ-12 שעות שידור. שמועות על פציעתו של השייח' סאלח, שמועות שכנראה זה לא הוא, שמועות שזה לא הוא.
כתוביות על המסך מספרות שראש הממשלה חוזר לארץ (וברקע כתב המדווח שככל הנראה ביבי ימשיך מקנדה לארצות הברית). בערוץ המקביל בדיוק להפך. תגובה מצולמת של ראש ממשלת ספרד, דיווחים על גינויים מחוף לחוף מצד מנהיגי העולם. וכן, אם תהיתם, גם אחמדינג'אד מזועזע מחוסר ההומניות שלנו.
מירושלים עדיין שקט. כנראה ששום מפיק לא חסם בגופו שרי קבינט שניסו להתפרץ לשידור הישיר באולפן. הם פשוט לא באו, גם לא טלפנו. ח"כ מוחמד ברכה דווקא הסכים להתראיין והציע לביבי להישאר בארצות הברית ולבקש מקלט מדיני בעקבות פשעי המלחמה שלו. ממשלת ישראל הסתפקה בהצהרה של סגן שר החוץ, ורק בצהריים מסיבת עיתנאים של שר הביטחון. זאת אומרת הצהרה. בלי שאלות.
בין לבין עבר הרבה זמן, עד שאפשר היה לראות משהו חדש. במשך שעות החומרים הוויזואליים העיקריים היו תמונות של סירה בים, ועוד קצת תמונות של סירה בים. צילום של לוחם השייטת חוטף מכות ונדקר. לא היה נעים, אבל כן חשוב. ועדיין, גם המתקשים הבינו
גם מרואיינים היה קשה להשיג. בין היתר, כי אנחנו לא רגילים לחיל הים בראש סדר היום הלאומי. כשחיל האוויר בכותרות, החיים הרבה יותר פשוטים. טייסי סלבס יש בשפע, ובתוך רבע שעה אפשר להקפיץ לאולפן שלושה אלופים במיל' מהספיד דייל של העורך. ערוץ עשר גילה יצירתיות והגיע עד יובל תמיר, שמפורסם מגזרה אחרת של השייטת. שידוך שיכול היה לעבוד כבונוס, אבל לא כפתרון.
בינתיים מגיעים דיווחים מכתבים, שהיו שם בלילה ואספו עדויות. התמונה מתרחבת. עוברים לקליפ מהעולם, לראות מה אומרים עלינו ברשתות הזרות. אנחנו לא להיט. בשיטוט ברחבי השלט הבשורות קצת פחות עגומות.
BBC אמנם תוהים מדוע חיילי קומנדו מהוללים לא יכולים להשתלט על מפגינים נושאי אלות וסכינים בלי להרוג בהם. בסקיי ניוז מציינים שלטענת ישראל היה אק דח על הספינה, אבל ממהרים להבהיר שמהתמונות לא ברור אם זה באמת מה שקרה. ועדיין, המצב רחוק מעליהום תקשורתי חובק עולם. רוב הזמן הרשתות לא מאוד מתעניינות בנו.
בשמונה בערב כבר יש הכל - הסברים, עדויות מצולמות מלוחמי שייטת, צילומים מכל זווית, ביקורות, הצעות, שאלות, אפילו פוליטיקאים. סיכום מצוין. גרסת הבמאי, קצת פחות.
מהדורות החדשות, כל הערוצים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם