אמנות לעם?
פסטיבל ישראל שנפתח אתמול אמור להיות אירוע הפונה לעם, אך האם הציבור באמת יכול להרשות לעצמו את מחירי הכרטיסים?
באתר האינטרנט של האירוע מזכירים לנו כי "השותפים רואים בפסטיבל הזדמנות גדולה לחשוף את הציבור לצורות חדשות של אמנות", אך נשאלת השאלה: מיהו אותו ציבור ואיך קרה שהפסטיבל שנועד לעם, הפך לנחלת בעלי הכיס העמוק? ב-1998 הצטרפו אל התוכנייה מופעי רחוב חינמיים ומחירי הכרטיסים הוזלו במעט, אבל עדיין מדובר במחירים הרחוקים מהישג יד. השנה גם דורגו המחירים על פי מקומות ישיבה, אך המחירים הנמוכים יותר שמורים למקומות מוצלחים פחות.
"משפחת מעמד ביניים קלאסית לא יכולה לרכוש כרטיסים לפסטיבל ואנחנו מממנים את זה מהמסים שלנו", טוען סמנכ"ל עמותת "ידיד - מרכזי זכויות בקהילה", עו"ד יובל אלבשן. "הדבר מלמד על ההתנתקות מהעם ועל התנשאות שאומרת שלהמונים ניתן מופעי רחוב ולאלה שיש תקציב - ניתן את אוצרות התרבות המרהיבים ביותר".
אלבשן מסביר שמצד אחד "אמנות לעם" הלכה והצטמצמה עד לסגירתה, ומצד שני מחירי הכרטיסים האמירו. "השאלה היא של מי התרבות במדינה. דוד בן גוריון למשל ראה בתרבות מוצר יסוד חשוב לא פחות ממים וקורת גג. במסגרת ההפרטה, הפכה התרבות למוצר שרק מעטים יכולים לצרוך. האבסורד הוא שזה קורה דווקא בפסטיבל ישראל".
להקת ביל טי. ג'ונס
צילום יח''צ: paul b. goode
בפסטיבל מדווחים שנמכרו כמחצית מן הכרטיסים, כ-22 אלף , עוד בטרם פתיחתו.
"לאנשי העשירון העליון אין בעיה לרכוש כרטיסים. אבל זה לא פסטיבל בשבילם, אלא לכל ישראל. בעולם יש הרבה מאוד מודלים שמנגישים תרבות, ואני לא רואה שעושים משהו דומה לזה פה".
דוברת הפסטיבל אורה לפידות מוסרת כי "פסטיבל ישראל מקיים בשנים האחרונות מדיניות החותרת לאפשר נגישות לקהלים רבים ושונים. הפסטיבל
אינו פועל למטרת רווח ומסבסד עבור הקהל כל כרטיס וכרטיס. בהשוואה לכל מופעי התרבות הבינלאומיים בארץ המחירים הם מהנמוכים בשנים האחרונות. באופן טבעי יש מדרג בהתאם למיקום כמו בכל מקום אחר. גם המחירים הנמוכים ביותר הם במקומות מעולים, היות שמדובר באולמות מסוג המאפשר הנאה מלאה מכל מקום ישיבה שהוא".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם