קולנוע הוד: על "רובין הוד"
"רובין הוד" החדש הופך בידיו של הבמאי רידלי סקוט לאפוס היסטורי שמספר על שורשיו של הקשת שנהג לגנוב מהעשירים ולתת לעניים. התוצאה מרשימה, אך לא מחדשת דבר על הגרסאות הקודמות של הסיפור
''רובין הוד'', ארה''ב, 2010
הסרט "רובין הוד", גרסת שנת 2010, אינו שונה מבחינה זו מכל הסרטים שנעשו לפניו. כמעט 90 שנה לאחר שיצא הסרט הראשון על רובין הוד ממעבדות הוליווד (ב-1912) החליטו לעשות הפעם את הסרט שוב, בצורה הוליוודית למהדרין (אבל רגע, קווין קוסטנר לא עשה את זה כבר?).
אבל, כדי שנרגיש שמחדשים לנו משהו, החליטו לספר את הסיפור של מה שהביא את רובין הוד להיות אותו פורע החוק שפגשנו בכל הסרטים הקודמים שנעשו. כלומר, סוג של פריקוול. כמו ב"באטמן". הסיפור החדש אמנם עובד, אבל לא מצליח להתעלות מעל לסיפור האגדה המוכר.
הסרט פתח אמש (ה') את פסטיבל קאן והוא מציג רשימה של שחקנים, כמו ראסל קרואו, קייט בלאנשט ואפילו וויליאם הארט המוכשר. הבמאי הוא לא אחר מאשר רידלי סקוט, שביים גם את "גלדיאטור", שגם בו כיכב קרואו. בדומה ל"גלדיאטור", גם "רובין הוד" שלו הופך לאפוס היסטורי מלוכלך בבוץ, עקוב מדם ורווי קרבות.
הסרט עוקב אחרי
מוטיב החזרה הביתה (האודיסיאה) והשימוש בזהות שאולה מאדם שמת (כמו בסרטים דוגמת "שובו של מרטין גר") משמשים את העלילה של הסרט היטב. צירוף המוטיבים המוכרים והאפיים האלו בונים סיפור של אדם שמגלה את עצמו ועל הדרך מגלה שלמרות שחשב אחרת, בכל זאת יש לו ייחוס כלשהו (כפי שמספר לו סיר וולטר).
תוסיפו לזה צילומים עוצרי נשימה של יערות, צוקים, חופים וטירות אנגליות. יחד עם סצנות קרב מרשימות ועקובות מדם ושילוב נכון של סיפור האהבה שבאים לשיא יחד בסצנת הקרב המרשימה נגד הצרפתים וקיבלתם מתכון מנצח לסרט שנותן לצופים בדיוק את מה שהם באו לראות. סיפור טוב על איש והאגדה בעטיפה מרשימה.
אין ויכוח על זה שסקוט, יחד עם השחקן הראשי שלו והתסריטאי בריאן הלגלנד (שכתב גם את "סודות אל איי") יודעים לעשות את העבודה.
המינון בין האקשן לרומנטיקה הוא מדויק, גם אם זה נראה קצת לא אמין שמריון יכולה פתאום להופיע בסצנת השיא של הקרב ולהילחם לצד רובין. עובדה; נשיקה מדממת באמצע הים, מעולם לא נראתה רומנטית יותר מאשר כאן (אולי רק ב"טיטאניק").
אבל מעבר לבניית דמותו של רובין הוד, הערס החדש שפועל מתוך חוש צדק מפותח ונרדף רק בגלל צרות עינם של השלטונות, קשה לומר שיש משהו חדש שהסרט מביא לקולנוע. הוא בעיקר מצליח להזכיר טובים ממנו כמו "לב אמיץ" ו"גלדיאטור".
חבל שלא הספיקו או שלא בחרו למנף את השינויים החדשים בקולנוע היום ולהפוך אותו לסרט תלת-ממד. ייתכן שקרואו הוא הגבר החדש ב"רובין הוד", אבל אין לי שספק שהייתי נהנית יותר אם הייתי רואה אותו ואת סצנות הקרב עם הקשתות הנמתחות שעפות באוויר מבעד למשקפיים שאי אפשר לקחת הביתה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם