סינגולר: אורחי כבוד
המדור החליט להחזיר את הכבוד למוזיקה הים-תיכונית בטור מיוחד עם שירים חדשים של עידן יניב, קובי פרץ, ישי לוי, מאיה אברהם ומושיק עפייה
עידן יניב, "לא מוותר"
עידן יניב - לא מוותר
לפני חמש שנים פלוס-מינוס, כשעידן יניב התחיל את המסע שלו לפסגה, התעשייה הים-תיכונית הייתה במקום שונה לחלוטין. זו הייתה עת של חילופי משמרות ואבולוציה מחודשת לז'אנר המסולסל. משה פרץ היה עדיין ספר טברייני עם חלומות על תהילה ואילו מוכרי הקסטות והדיסקים בתחנה המרכזית בתל אביב (רובם אגב כבר סגרו את הבאסטה מזמן), הזילו דמעות תנין על מותה של ה"מזרחית".
כמו בכל תקופה של שינוי, הייתה זו תקופה רעה מאוד לוותיקים, שלא ידעו איך לאכול את זה (ובקיצור, איך להמיר את הכסף "הישן" של הדיסקים והמועדונים לכסף "החדש" של החתונות והרינגטונים) והזדמנות
פז לכוחות החדשים, שמילאו בזריזות את הוואקום. עידן יניב ומנהליו היו מהראשונים לעשות פופ ים-תיכוני צעיר וגברי פר-אקסלנס - עם סטייליסטים צמודים, צלמי אופנה, קליפים מושקעים, הפקה מוזיקלית פופית, יחצנות אגרסיבית וכל מה שב-2010 נראה ברור מאליו.
עכשיו, כאשר מושק "לא מוותר" הסינגל הראשון מתוך אלבומו הרביעי, אני נזכר בכך ולא סתם, אלא בכדי לחדד את הפואנטה: מבחינה מוזיקלית המזרח והמערב מתקרבים מיום ליום. איך זה מתבטא? עידן יניב (שוב) מוציא שיר מיינסטרים נטול מוטיבים מזרחיים, למעט צבע הקול הייחודי שלו. המשך יבוא, באייטם על ישי לוי.
מה עוד? בלדות טראש-פופ דביקות תמיד עובדות חזק אצל בני טיפש-עשרה.
עידן יניב
יח''צ: עופר מנחם
ישי לוי, ''כשאת צוחקת''
- האזינו ל"כשאת צוחקת"
את הרנסנס המזרחי אפשר לזקוף, לא מעט ליצירתיות וההברקות של המעבדים המוזיקליים. בינינו, כשהצלילים והשירה תופסים אותך כל כך חזק מי שם לב למילים? איך אמר שיר אל? "כשכולם מסטולים תחת, אפשר לשיר גם סתם 'צלחת, צלחת, צלחת'". וכשיוצאים המון סינגלים, יש פה ושם נפילות טקסטואליות, כמו למשל "כשאת צוחקת" של ישי לוי. פזמון, אשר אומר בגדול משהו כמו "כמה את יפה, כשאת צוחקת" ו"את מיוחדת". שזה לא שוס, אבל המוזיקה אש וזה מה שחשוב.
מה עוד? סחטיין על אווירת השאנטי בפתיחה והברייקים המדליקים. רביב בן מנחם, המעבד והמלחין, עושה כאן בית ספר להפקה מוזיקלית.
ישי לוי
יח''צ
מאיה אברהם, ''כל בוקר''
מאיה אברהם צילום: דן פרץ
חוקי הכלכלה מוזרים לפעמים, בעיקר כשמגיעים לענייני היצע וביקוש. בגדול הם גורסים שהחקיינות היא מוצא האדם. איכשהו תמיד כאשר מוצר מסוים מתחיל להימכר בטירוף, ישר קופצים טרמפיסטים מכל הכיוונים. לצורך העניין, אשווה את המוזיקה הים-תיכוניות ליוגורטריות. לדוגמא: בקיץ שעבר מר Y פתח יוגורטריה מצליחה ברחוב מרכזי בתל-אביב ותוך כמה חודשים, מרכז הארץ קרס תחת חנויות לממכר קופסאות קיטשיות עם עיסה לבנה, תותים ורוטב שוקולד. והנה - קיץ חדש הגיע ורובם כבר נעלמו.
ועכשיו לענייננו, חברת התקליטים הוותיקה הליקון ראתה כי טובה הדרבוקה לעם ישראל ויצאה עם שני מיזמים: רז חדד (זמר סביר, שהוציא כמה סינגלים אנמים ו"תודה לך" אחד) ואלבום בכורה לזמרת מאיה אברהם. שניהם לא הפתיעו במיוחד, למרות שלאברהם יש קול נדיר ויכולות ווקאליות מטריפות. הסיבה לכך היא קלישאתית ופשוטה: "מזרחית עושים באהבה, או שלא עושים בכלל". לכן אני לא בטוח, שלחברות התקליטים הממוסדות יש את הכלים לייצר להיט מסולסל ואמין בעל פוטנציאל אמיתי.
פועל יוצא - הסינגל החדש של אברהם "כל בוקר" חמוד, חביב עם טקסט איכותי, אבל רחוק מלקלוע למטרה.
קובי פרץ , ''בלילות''
- להאזנה ל"בלילות"
נבחרת החלומות של המסלסלים היא מועדון סגור, סלקטיבי וקנאי לרכושו. האמנים שם סופר-מקצוענים, מתוקתקים ונשענים על צוותים מגה-מנוסים שמטפלים בכל ההיבטים השונים של הקריירה המתגמלת. כמעט כל השמות שהזכרתי ביקרו בקיסריה ובהיכל התרבות, אבל, קובי פרץ היה הראשון לבקר בהיכל נוקיה האימתני ועל כך מגיע לו שאפו ענקי.
הסינגל "בלילות", הוא המשך ישיר ל"בכל הכח" ו"נרקוד הלילה". סגנונו מושפע בעיקר מפופ טורקי (מבית טארקן, מוסטפה סנדל, סרדר אורטק והחבר'ה) וקצת מסטייל אלג'יראי, עומר דיאב ואפילו לדעתי נגיעות של אייקון ואמני מוזיקת אר-אן-בי אחרים. התמהיל המסקרן הזה יוצר (לעניות דעתי), את סוד ההצלחה המוזיקלי שלו.
מה עוד? השיר פחות מדבק מ"נרקוד הלילה", אבל עדיין נותן בראש.
קובי פרץ
צילום: פיני סילוק
מושיק עפיה, ''אהבה בצ'אט''
- האזינו ל"אהבה בצ'אט"
את ז'אנר הצחוקים ייסד בכלל רון שובל עם להיטו האלמותי "את מסובבת אותי", קובי פרץ שכלל אותו עם "בלבלי אותו" ומושיק עפיה הביא את זה לדרגת אומנות ב"אני לא זמין". אגב, אבי ביטר כבר הפך את הצחוקים לדרך חיים (מתי הוא מקבל כבר חוזה טאלנט ב"ביפ"?).
השיר "אהבה בצ'אט", הוא מתוק ומשעשע ומספר על בחור שמאוהב במישהי שמעבר למסך, ברשת החברתית פייסבוק. אמנם הלחן היווני קצת צולע, אבל השירה המהוקצעת של עפיה והעיבוד המגה-מגניב של תמיר צור הופכים את הפזמון לטיל שיהאב קטלני. קבל לייק, מושיק וגם קומנט מפרגן :-).
מה עוד? מתי יודעים שרעיון מבריק? כשאתה אומר "וואו, איך לא חשבו על זה קודם". שיר מזרחי על פייסבוק, זה משהו שהיה צריך לצאת כבר מזמן.
מושיק עפיה
צילום: אמיר מאירי
קוויקי
שני יצהרי - "י'בינתי": אני לא מבין מה ניסו לעשות פה, כל מה שנקלט לי במוח זה הכפרה בסוף הפזמון. אבל לגברת יש כישרון לא מבוטל. לא נורא, בסינגל הבא יהיה טוב ביותר. ציון: 2 כוכבים וחצי.
עומר אדם - "נמס ממך": שיר בומבה, אבל הילד עוד צריך לחדד את הגרון. השירה קצת מפוזרת ובוסרית. ציון: 3 כוכבים.
שי שיקו חייק - "היו ימים": דגתי את השיר ביוטיוב, רשום שם שלא מדובר עדיין בגרסה הסופית. אבל יצא חזק לאללה. ציון: 4 כוכבים.
מורן מנור - "אני הילדה": גם ילדות בנות 13 יכולות להוציא שירים ברמה. יש פוטנציאל - יופי של שיר. ציון: 3 כוכבים וחצי.
שחר פרץ - "זן נדיר": מעכשיו אימרו: קובי פרץ, מני פרץ, אבי פרץ, משה פרץ ושחר פרץץץץ!! ציון: 3 כוכבים וחצי.
אתי לוי - "רק אתה": מחמיא לה הגוונים. והשיר לא רע בכלל, אפילו סבבה פלוס. ד"ש לזהבה. ציון: 3 וחצי כוכבים.
אור סיבוני - "אני נשבעת": צולע. ציון: כוכב.
סגיב כהן - "שימני כחותם": איכותי מדי ולפעמים משעמם מדי. ציון: 2 כוכבים.
יוני יעיש - "זוהי דרכי": כבד אתה אחי, אבל יש לך סלסולים דה-לוקס. ציון: 2 כוכבים וחצי.
פיני חדד ונתי לוי - "קוסמת": חביב ולא יותר. רחוק מלהיות פזמון היסטרי. ציון: 2 כוכבים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם