קולנוע ביתי: על כבלים ובלשים
הגרסה החדשה של "שרלוק הולמס" בכיכובו של רוברט דאוני ג'וניור מהנה אבל דלה בתוספות, ההוצאה המחודשת של "כבלים" היא אוצר שלא כדאי לפספס ויניב המגניב חוזר עם עצות ירוקות. המלצות די.וי.די לסוף השבוע
אקו פרינדלי
''חושב בירוק'', יניב הפקות, C2 הפקות

בברנז'ה כמובן טענו כי מדובר בחיקוי זול של יובל המבולבל ושהשירים קצת פשטנים ומתחרים בצעקנות שלהם רק בהתעקשות של יניב להצחיק את הילדים בעזרות סלפסטיק. אבל הילדים באמת אהבו את יניב, את השירים ואת ההומור האינפנטילי.
כעת יניב רוצה למנף את ההצחקות שלו גם לכיוון חינוכי וירוק. רשימת הנושאים שנדחסו לדיסק היא
גדולה – מיחזור, חיסכון במים, הפרדת פסולת, ניקיון וכיו"ב. מבחינת טקסטים ולחנים מדובר פחות או יותר בסטנדרט של הדיסק הקודם, רק שהפעם המשפט המנצח הוא "אז יהיה לנו עולם מתוק, עולם בריא מלא בצחוק".
למי שיש בלוטת פלצנות גדולה, צריך להיזכר בשורת הבאה "עקרת הבית איננה דואגת, מה קל הבישול אם בבית יש מגד". לא, לא מדובר במשפט מהדיסק החדש של יניב המגניב אלא בפרסומת שאותה כתבה לאה גולדברג (!) וערך אברהם שלונסקי (!!), לפני הרבה מאוד שנים, לשמן של חברת "מגד" החיפאית. לא מאמינים, תראו בעצמכם.
על איכות הסביבה שומר. "חושב בירוק"
למה כן: כי ירוק זה השחור החדש.
למה לא: כי בפעם העשירית שילדים רואים את אותו דיסק, אתם מקבלים כאב ראש גם אם מדובר בסימפוניה בלתי גמורה של בטהובן (וכמובן שלא מדובר בכזו פסגה מוזיקלית).
תוספות: הפתעה לטובה – הכותר מכיל סרטון של "מאחורי הקלעים" שבו מסבירים לילדים איך מכינים סרט, מה תפקיד נתב התמונה, מה זה "פרומטר" ועוד.
מחיר: 40 שקל

אז איך עושים סרט? יניב המגניב
יח''צ
הולמס פלייס
''שרלוק הולמס'', ארה''ב 2009, התו השמיני

באופן אישי, העיבוד האהוב עליי הוא דווקא הרדיופוני שנעשה בסוף שנות השבעים-תחילת השמונים ברשת א', במסגרת התוכניות לילדים ולנוער (אגב, אחד הכוכבים הצעירים שנהג להשתתף באותה תקופה בתסכיתי רדיו לילדים, כולל במערכונים היתוליים, הוא הסופר דויד גרוסמן).
אלא שכיום למעטים מאיתנו יש סבלנות לעלילה שמתפתחת לאטה, בליווי נגינת כינור, לצדן של האבחנות המדויקות של הולמס ותובנות החיים של ידידו ד"ר ווטסון. לכן הבמאי גאי ריצ'י ("לוק סטוק ושני קנים מעשנים", "סנאץ'", "רוקנרולה"), החליט ליצור גרסת אקשן שרחוקה שנות אור מהמקור, אבל עדיין מהנה להפליא.
לתפקיד הבלש האנגלי גבה הקומה והרזה נבחר דווקא רוברט דאוני ג'וניור, שחקן שנולד בניו יורק לאב יהודי ולאמא גרמנייה. ווטסון (ד"ר ווטסון בשבילכם) הוא ג'וד לאו הבריטי. בסרט יש גם שתי צלעות נשיות - מארי, ארוסתו של ווטסון (קלי ריילי) ואירנה אדלר - אהובתו הממזרית והמסוכנת של הולמס (רייצ'ל מקאדמס).
עלילת הגרסה החדשה מתמקדת סביב מרדף של הולמס אחר כת סודית שבראשה עומד מומחה למאגיה (מארק סטרונג). כנראה בתקופה שבה ריצ'י היה נשוי למדונה, הזמרת חובבת הקבלה, היא האכילה אותו ביותר מדי קניידלעך, צ'ולנט וקבלה, מה שגרם לו לטראומה נפשית עמוקה. אחרת קשה להבין מדוע הנבלים בסרט נעזרים במילים מיסטיות הכתובות בעברית (!), כמו למשל "צדק" ו"שלמות".
למה כן: מדובר בסרט מהנה וקצבי. גם הולמס וגם ווטסון צעירים (יחסית), חזקים, מומחים
לקרב מגע, קופצים, רצים, מסייפים, יורים, חוטפים מכות ונמצאים בסכנת חיים אחת לכמה דקות. בגלל ההפקה העשירה האתרים שבהם רואים את לונדון העתיקה נראים פשוט מעולה, כאשר סצנת השיא היא קרב לחיים ולמוות על גשר לונדון במהלך בנייתו.
למה לא: עלילה קצת מופרכת ולא קשורה למקור. עלול לשבש במקצת את התפיסה לילדים שזו החשיפה הראשונה שלהם לשרלוק ומעלליו.
תוספות: אגף התוספות קצת מאכזב ומכיל רק סרט תדמית קופצני שבו המפיקים, הבמאי והשחקנים מסבירים כמה כל מי שעסק בסרט הוא נפלא, מעניין, מקסים, מצחיק ומבריק (איכס). אגב, לסרט עצמו דווקא יש שלל תוספות מעניינות, אלא שאלו שמורות רק לרוכשים של הסרט בגרסת הבלו ריי וחבל.

ברדיו זה יותר טוב. ''שרלוק הולמס''
מתוך הסרט
כייבל גאי
''כבלים'', NMC יונייטד


עדיין רלוונטי. איינשטיין ב"כבלים" צילום: מתוך הסרט
כמעט כל מי שצפה בסרט בתחילת שנות התשעים, זוכר עד היום קטעים כמו הפארודיה על MTV, על סרטי מערבונים ומאפיה וכמובן על ערוצי הספורט (איינשטיין נחשב למומחה לא קטן בתחום) וכמובן מטבעות לשון שנחקקו בשפה שלנו ("בראבו על הלאנצ'יה!").
למה כן: מדובר באחד האוצרות הגדולים של התרבות הפופולרית שמשלב בין הקסם של איינשטיין את מושונוב את שיסל, לבין סאטירה נוקבת ומשעשעת ושירים מצוינים.
למה לא: האמת, אין סיבה שלא, הרי אנחנו עדיין חיים באותו שפע טלוויזיוני.
תוספות: בשביל זה התכנסנו. המהדורה הכפולה והמהודרת כוללת פרט לסרט גם חוברת צבעונית עם מילות השירים ותמונות מהסרט עצמו, ודיסק נוסף עם תוספות: חומרים נדירים מאחורי הקלעים שטרם נראו, פספוסים, קליפים, ראיונות, קטעים שהורדו בעריכה והתוכנית "זו אותה האהבה", ששודרה בערוץ 2 לפני מספר שבועות.