ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » תיאטרון

ים של ניכור: ביקורת על "האישה מן הים"

יעל אבקסיס מיטיבה לגלם את האישה מן הים במחזה של הנריק איבסן בעל אותו השם, אבל חבריה הצעירים מתקשים להפגין בו רגשות

אלידה, האישה מן הים במחזהו הפיוטי של הנריק איבסן, מתגוררת דווקא ביבשה, מנותקת מן הים, לכודה בנישואים שאין בהם אהבה לד"ר ואנגל המבוגר ממנה. אבל נפשה קשורה בים ואל המלח שבעבר סירבה להינשא לו. עכשיו, כשניתנת לה האפשרות לבחירה חופשית, היא בוחרת בבעלה המסור. הים הוא, כמובן, סמל מובהק לאותה חירות גדולה שניצבת מול הסדר החברתי החונק והנורמטיבי שמגולם בריאליזם של איבסן.

המתח הזה שבין הריאליזם והסימבוליזם הפיוטי הוא מה שיפה כל כך במחזה הזה, שלמרבה הצער אינו מוכר על בימותינו. זהו מחזה בן חמש מערכות שהבמאי הצעיר שלומי ליברמן, ערך וכיווץ להצגה בת 90 דקות. העיבוד מצוין ובהחלט משרטט בבהירות את תבניתו של המחזה המקורי.

יעל אבקסיס, בתפקיד אלידה, מקרינה איזו מידה של עדינות ורגישות נשית, וגם יופייה תורם לא מעט לאווירה המיסטית והפיוטית שבלב המחזה. היופי שלה כמו מסתיר מאחוריו עולם פנימי של רגשות עמוקים. גם מיכאל כורש מצוין בתפקיד הבעל, ומעלה בעידון רב את מידת ההססנות וקבלת הדין המאפיינות אותו.

למרבה הצער, קשה לחלק שבחים דומים לצוות הצעיר שממלא את התפקידים הנוספים בהצגה. הם משמיעים בדרך כלל את המילים שלהם בצורה רהוטה, אך לרוב קשה היה להבחין ברגש אמיתי שפועם מאחורי המילים האלה - אף שהפער הזה שבין חזות מאופקת ועולם פנימי מורכב הוא בלב לבה של הדרמה האיבסנית.

הבימוי של ליברמן מרבה להניע את צוות השחקנים הלוך ושוב, או במעגלים, שבעיניי לפחות נראו לרוב כמהלך שרירותי במקצת.

התפאורה שעיצב אבי שכווי מתמודדת היטב עם החלל הקטן של תיאטרון "תמונע" שבתל אביב, וגם יוצרת מסגרת נאותה למחזה, בעוד המוזיקה של רן בגנו מסייעת בעדינותה ליצירת האווירה הנכונה שלו.

אבל הסיפור המיוחד הזה, על אישה יפה הנקרעת בין מחויבותה הבורגנית לבעלה לבין תשוקה לאהבה מסתורית מן העבר, נותר בעיניי מנוכר במידה מסוימת, למרות הרצון הממשי לברך על עצם ההעזה לטפל במחזה היפה והמורכב הזה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...