יוצאת מגדרה: ראיון עם במאית "בודרוס"
הבמאית ג'וליה באשה קיבלה בסוף השבוע פרס מיוחד מהמלכה נור על הסרט "בודרוס", אשר מתעד את מחאתם של תושבי כפר פלסטיני נגד גדר ההפרדה. בראיון מיוחד היא מספרת על התקווה לשלום ועל פמיניזם ומסכמת: "רצינו שהצופים יצאו מ'האיזור הנוח' שלהם וייפתחו לשינוי"
ג'וליה באשה (במרכז) עם רונית אבני והמלכה נור בפסטיבל טרייבקה צילום: יח''צ
חודש לפני כן, השתתף הסרט, שכבר זכה במקום השני במסגרת "פנורמה" בפסטיבל ברלין האחרון, בפסטיבל הסרטים של ארגון "Human rights watch" בלונדון, העוסק בזכויות אדם והתקיים השנה זו הפעם ה-14. בין השאר השתתפו בפסטיבל, שנמשך תשעה ימים, סרטים מאיראן, קמבודיה, האיטי, צרפת, הודו אוסטרליה ועוד. בהמשך השנה ניתן יהיה לצפות ב"בודרוס" גם בפסטיבל "הוט-דוקס" היוקרתי בטורונטו, ב"סילברדוקס" בווושינגטון ובפסטיבל סן פרנסיסקו. בארץ הוא צפוי להשתתף בפסטיבל הקולנוע בירושלים בקיץ הקרוב.
"בודרוס", שבויים על ידי באשה, ברזילאית-אמריקאית עם שורשים לבנוניים, מספר את סיפורו של הכפר הפלסטיני באותו שם (ברומאית משמעות השם היא "אבן", פירוש המקבל משמעות אירונית בסרט), אשר גדר ההפרדה מאיימת לחצות אותו, ובכך למעשה לנתק את תושביו ממקור פרנסתם העיקרי - עצי הזית. הסרט מתעד את מחאתם הלא אלימה של התושבים, אליהם הצטרפו גם קומץ פעילים ישראלים, ומבקש להציג כיצד דווקא מחאה מסוג זה יכולה לסייע בפתרון קונפליקטים, תוך שיתופן המלא של נשות הכפר והתאחדות אנשי חמאס ופתח - שתי תנועות שבימים כתיקונם מתנגדות זו לאג'נדה של זו. באשה מבקשת לשים דגש על הפן הדמוקרטי של אותה מחאה וכיצד הוא עשוי לשמש מודל למחאות נוספות בעתיד.
הסרט הופק על ידי הארגון ההתנדבותי "ג'אסט-ויז'ן", אותו הקימה המפיקה הישראלית-קנדית רונית אבני במטרה להפיק סרטים המתעדים פרויקטים משותפים לישראלים ולפלסטינים, הפועלים יחדיו למען סיום הסכסוך. הסרט הקודם שהפיק הארגון, "נקודת מוצא", אף הוא בבימויה של באשה, עסק בכאבם המשותף של משפחות משני צדי הקונפליקט ששכלו את יקיריהן, וזכה לשבחים רבים. סרטה הראשון של הבמאית, "חדר בקרה", עסק בסיקור המלחמה בעיראק על ידי רשת אל ג'אזירה, זכה לפרסים בפסטיבלים השונים, ואף הקנה לה מועמדות לפרס גילדת התסריטאים האמריקאית.
בודרוס
מתוך הסרט
רגע לפני ההקרנה השנייה של הסרט בלונדון, הקרנה לה אזלו כל הכרטיסים, מספרת באשה בשיחה עם nrg מעריב כי סיפורים כמו ב"בודרוס" אינם זוכים להגיע למהדורות החדשות, וזו אחת הסיבות שלשמן הוקם הארגון. לדבריה, הסרט נעשה, בין השאר, על מנת להציג כיצד שני הצדדים יכולים לפעול יחד למען מטרה משותפת. ואכן, מצפייה בו, בהחלט מדובר בסרט מעורר השראה, ואולי אפילו תקווה.
באשה החלה לעבוד על "בודרוס" ב-2007, כשהיא מתבססת על חומרים שצולמו בהפגנות על ידי פעילים ישראלים. אך על מנת לספר את הסיפור של הכפר בצורה שתגרום לקהל להתחבר אליו, היא הייתה
זקוקה לדמויות מרכזיות, וכאן נכנסת לתמונה ליצאם, בתו בת העשרה של פעיל פתח, שמסייעת למחאת התושבים ובסופו של דבר משיגה את התוצאה המיוחלת.
עם זאת, לבאשה היה חשוב לכלול גם את הצד הישראלי בסיפור, של נציגי צה"ל ומג"ב, שאותו מייצגים שוטרת המג"ב יסמין לוי ונציג דובר צה"ל דורון שפילמן, שמסביר באופן רהוט ונינוח את הסיבות שבגללן הוחלט לבנות את הגדר מלכתחילה. כמובן שבין השורות המסר ששפילמן מעביר הוא שחיי אזרח ישראלי חשובים יותר מאלו של אזרח פלסטיני, ועל כן נאלצים אלו לסבול מהפרה בוטה ושיטתית של זכויותיהם על בסיס יומיומי.
בודרוס
מתוך הסרט
במהלך הסרט, מדברת לוי על כך שהמוטיבציה שלה להיות לוחמת נובעת מאידיאולוגיה פמיניסטית. "יסמין מבינה מדוע תושבי הכפר עושים מה שהם עושים", אומרת באשה. "אבל עומדת על כך שהיא צריכה למלא את תפקידה". אותו תפקיד כולל לעתים עימותים פיזיים עם המפגינים ובעיקר עם המפגינות, ולוי אינה נרתעת לרגע ואף מתארת - ללא שמץ של אמפטיה או תחושת הזדהות עם הנשים שבצד השני המכנות אותה "יסמינה" - את קורותיה בזמן ההפגנות.
על ידי כך, מציב הסרט שתי דמויות פמיניסטיות חזקות זו מול זו, כל אחת מסיבותיה היא, ולמעשה יוצר ביניהן עימות. עם זאת, באשה סבורה כי העובדה שמחאת התושבים נעשתה ללא אלימות, אפשרה למישהי כמו לוי להבין את הצד השני טוב יותר, מה שמהווה צעד ראשון בדרך להבנה כלשהי בין שני הצדדים. "העובדה שנשים בחברה הערבית ובחברה הישראלית - שתיהן חברות מצ'ואיסטיות - ממלאות תפקיד מפתח במאבק הזה, עשויה לתרום בעתיד לחברה שוויונית יותר", מסכמת באשה.
כמה ידעת על נושא הגדר לפני שעשית את הסרט?
"ידענו את העובדות הבסיסיות מהתקשורת, אבל כשהעמקנו לתוך התחקיר, המועצה לשלום ולביטחון עזרה לנו המון. אגב, המטרה הראשונית ביצירת הסרט, כמו כל סרט אחר, היא לגרום לאנשים לצפות בו. לאנשים יש נטייה להרגיש בנוח כשהם הולכים לקולנוע, ורצינו שהם יצאו לרגע מ'האיזור הנוח' שלהם ויגיעו עם עצמם לנקודה מסוימת שבה הם פתוחים לשינוי".
את מאמינה שהקולנוע יכול לשנות את המציאות?
"בהחלט, ראיתי את זה קורה. יש משהו בקסם הקולנועי שהופך אנשים רגילים לגדולים מהחיים, כאלה שמהווים מודל לחיקוי ומספקים השראה ואתגר עבורנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם