האחות דוגרי: על המופע של עדנה קנטי
לידיעת הקורא סער שינפיין: הלכנו לבקר במופע החדש של עדנה קנטי, פליטת "האח הגדול" הכי שנויה במחלוקת. דיבורים על מחסומים לא היו שם. סיפורים מצחיקים דווקא היו לא מעט. בואו לראות בעצמכם
בטלפון לפני המופע, דאגה קנטי לספר לי שמדובר בערב סיפורי אהבה ולכן כדאי לי להביא אל המופע שלה מישהו שאני מאוהבת בו, או לפחות משהו בהתחלה. "כי אחרי המופע שלי", הבטיחה לי, "זה עוד יקרה".
מכיוון שלא ממש קפץ לי לראש מועמד בולט, ההבטחה של עדנה גרמה לי לדאוג לכך שבכל זאת אביא דייט ואפילו מישהו שהוא בן לאמא פרסייה, מה שהתברר כהימור נכון. קנטי אמנם לא רק מספרת סיפורים על אהבה, אבל בכולם קיים יסוד שמחמם את הלב. כל מי שחושש מדיבורים שמאלניים על מפות דרכים ומחסום ווטש יכול להירגע. קנטי לא מספרת סיפורים בעלי אופי פוליטי אלא רק כאלו בעלי אופי אנושי.
כיצד פגשה את בעלה, איך הצליחה לעלות לכיתה י"א עם שני שליליים באנגלית ובמתמטיקה ואיך היא, זו שלא יודעת לשחות, הצליחה לעקוף שתי מתחרות בשנת 1984 ולצאת עם מדליית זהב בשחייה, במסגרת תחרות ועדי עובדים שהשתתפה בו מתוקף העבודה של בעלה.
מי שמצפה לקצת פיקנטריה מימי "האח הגדול" העליזים צפוי לאכזבה קלה. נדמה שלעומת כל שאר היוצאים מהאח, שמתייחסים אל התוכנית כאל מאורע שחילק את חייהם לשניים (לפני ואחרי), קנטי רואה את סיפור "האח הגדול" כעוד סיפור נחמד שמצטרף אל שלל הסיפורים שלה.
כך שכשעדנה מספרת את הסיפור על כיצד קיבלה את עיטור העוז על הצלת המפקדת שלה במלחמת ששת הימים (מאבא זועם בדימונה), היא מזכירה רק לרגע את העובדה שבעקבות הפרסום של הסיפור ב"קשת" זכתה לקבל טלפון מאלוף פיקוד כלשהו שהתקשר לברר אם אכן השמועה נכונה (לא ממש).
קנטי מתבלת בהומור ובתיאורים שחוזרים על עצמם אנשים, מקומות ומאורעות. תיאורים אלו מגיעים לשיא כשעדנה מספרת על החיים בפרס לפני עליית חומייני לשלטון או על אימה הפרסייה שמסתובבת ברחוב אוסישקין ברמת השרון ומספרת לחברות שלה במספרה על הכלה שלה לעתיד ("מכוערת, מכוערת").
אני בחרתי לאהוב וכל זאת למרות המבט החודר שנתנה בי כשנכנסתי באיחור לאולם. למה? כי גם במקומות בהם הגזימה ושקעה בציניות, כמו למשל כשסיפרה על חברתה האשכנזייה שהתגרשה בגלל שבעלה לא התאים לוילון החדש שלה, הצליחה קנטי לחזור תמיד אל מקום אמיתי וחם.
תאהבו אותה או לא, אבל אין ספק שגברת קנטי לא מחרטטת. מדובר בגברת שהיא דוגרית "לפנים"
הערב בצוותא לא היה הפעם הראשונה שבה עדנה הייתה על במה וסיפרה סיפורים. כבר שנים שעדנה נודדת בין בתי כלא וועדי עובדים שונים ומספרת את הסיפורים שלה, מעשיות אמיתיות שמתובלות בהומור ואירוניה מהחיים האמיתיים. אותם רגעים בהם היא מתייחסת לחשיפה שלה לאסירים ולאסירות בבתי הסוהר, הם גם רגעי החסד הגדולים של המופע.
קשה לומר אם עפו ניצוצות אחרי המופע ביני לבין הדייט שלי באותו הערב, כפי שהלאב גורו עדנה הבטיחה. אבל, אפשר לומר בשקט שהסיפורים שלה הצליחו להדהד לנו בראש אחרי שכבר יצאנו מהמקום. מה שבטוח זה שקנטי יכולה לפחות לצפות עוד פרסייה אחת שתבוא לשמוע את הסיפורים שלה.
פרטים על המופעים הבאים ניתן למצוא באתר של עדנה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם