בתולים באוזן: על The Temper Trap
חברי הלהקה האוסטרלית The Temper Trap מצויים עדיין בעידן התמימות. וזה מה שהופך את אלבום הבכורה שלהם לרך ולמיוחד כל כך
ודימויים . איך אפשר לכתוב ביקורת בלי דימויים? נגיד: "אלבום הבכורה של טמפר טראפ הוא כמו נורה חשופה בחדר ריק. כמו אדם שנרדם בתחנה בציפייה חסרת תוחלת לאוטובוס האחרון שכבר עבר. כמו נער בן 17 שמחבק כרית ונרדם כשהוא חולם שמלכת הכיתה אסופה בין זרועותיו".
Sweet Disposition
בסופו של דבר זה באמת נכון לקבוע שלכתוב על מוזיקה זה כמו לרקוד על ארכיטקטורה. אין דרך לצאת מזה באמת בשלום. מה הטעם לנסות ולהסביר לכם מה יש באלבום הבכורה של לא-חשוב-מי, הרי בשני קליקים במחשב אתם יכולים לשמוע בעצמכם את היופי הזה.
אז נשאר רק להעביר את החוויה הרגשית. אני אשתמש בטקסט מתוך Sweet Disposition שאפילו בגלגלצ לא הצליחו להישאר אדישים לקסמו, על אף שאין בו שום סלסול או פיתול מזרחי. השיר הזה, מספר שתיים באלבום, נכנס בסרט "500 ימים עם סאמר" (שאת הפסקול שלו כדאי לכם מאוד לאמץ בחום) באחד הרגעים הכי מרטיטים. בחור שמאוהב בבחורה שחושבת שרינגו סטאר הוא החיפושית הכי מגניבה בביטלס, שאוהבת מוזיקה ואוהבת את האהבה אבל לא בטוח שהיא אוהבת את הבחור.
מומלצים! The Temper Trap
צילום: יח''צ
וקצת מידע, בכל זאת, להשכלה כללית על הלהקה האוסטרלית החדשה הזאת. דה טמפר טראפ הוקמו במלבורן ב-2005 ולכדו את תשומת הלב בפעם הראשונה כשהבי.בי.סי בחרו בהם כאחת הלהקות עם "הצליל של 2009".
לורנצו סיליטו הגיטריסט המוביל (שגם מנגן קלידים ) סיפר בשבוע שעבר ש"אף פעם לא ידעתי עד כמה קצר המרחק בין אלמוניות גמורה לבין הצלחה מקסימה". באוסטרליה הם כבר זכו בשלל פרסים בסוף השנה שעברה. עכשיו הם כבר יוצאים
לכבוש את העולם עם אלבום בכורה נהדר שמעורר רק תאווה לעוד ועוד.
הלהקה הזאת מצליחה להיכנס בטבעיות בין הסמית'ס לבין הדאבז עם שיר שעוסק בבדידות, ברצון באינטימיות ובפחד מאינטימיות ובלב הנעצר כמעט מעוצם הכמיהה. בארצות הברית כתבו על אלבום הבכורה הזה "תקליט בעל שירים פשוטים שנולדו מרגשות מסובכים".
מוזיקלית הם מעין שילוב בין U2 ל-MGMT עם תבלינים שנרקחו במטבחי האשפים הגדולים ביותר של הפולק-רוק. Fools, לדוגמה, הוא אחד מהשירים היפים ביותר שתשמעו בשנים הקרובות. הבטחה שלי. בסופו של דבר זהו אלבום סנטימנטלי. המלודיות שלו לוכדות את האוזן ונוגעות ללב. דיסק מעורר געגוע ממש ציור בצליל ושוב אני נזכר עד כמה אני אוהב שירים עצובים ומהירים - מה שעשה את הקיור ואת הסמית'ס ועוד עשרות להקות בריטיות מעולות עובד מצוין גם כאן.
ההפקה הטובה נותנת תחושה של מהירות ושל אנרגיה אבל עם המון מקום להיכנס ולהתרווח להתרגל לאט למוזיקה הנוסכת נעימות ושלווה ולגלות בשירים את הפינות הנסתרות. פינות השיר. הם עדיין בעידן התמימות. אולי זה מה שמשרה רוך שכזה על אלבום הבכורה היפה הזה.
הטמפר טראפ, "Conditions", ייבוא
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם