חמלת השיפוצניק: על "חרדתו של המלך סלומון"

הסופר אמיל אז'אר רצה לבטא רעיונות הומניים בספרו "חרדתו של המלך סלומון". בדרך לשם הפקיד את המשימה בידי מספר כמעט מתוק מדי

תלמה אדמון | 21/4/2010 10:40 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
"מגיע רגע (...) שאתה מתחיל להרגיש שמאוחר מדי, שהחיים אף פעם לא יחזירו לך, ואז אתה בחרדה", אומר ז'אן, המספר, לאהובתו אלין, כשהוא מנסה להסביר לה פעם נוספת  מה היא חרדתו של המלך סלומון. האמת היא שאי אפשר לפספס את מהות החרדה הזאת. היא מפורטת ומומחשת ומוסברת ומנומקת עד בלי די בדפים אלה.
 
חרדתו של המלך סלומון
חרדתו של המלך סלומון עטיפת הספר

רומן גארי, שחתם על "חרדתו של המלך סלומון" בפסבדונים אמיל אז'אר (אביטל ענבר תרגם בראשונה ב-1980, בעם עובד) רצה להתמקד בספרו בשלוש מחשבות מרכזיות. אחת: בני אדם מפחדים למות, במיוחד הקשישים שבהם. שתיים: עזרה לזולת משככת את החרדה הזאת. שלוש: כשאתה חומל על כל נפגעי העולם, רוצה להציל אותם ובו-בזמן חש חוסר אונים, אתה נחלש וגם שוכח לחיות את חייך.

כדי לפרוש את רעיונותיו טווה גארי סיפור נחמד, אם גם מתארך שלא לצורך ומרושל בגימורים. אי אפשר לערוך היום את גארי, זה מאוחר מדי, הוא מת ב-1980 מכדור רובה שכיוון לעצמו. הסופר הזה ראוי לכבוד שהוענק לו לאורך השנים בזכות מכלול יצירתו (הוא זכה בפרס גונקור פעמיים) ושפע פועלו כטייס קרב וכדיפלומט. אין ספק שהיה זכאי גם להוציא מתחת ידו יצירה פחות מעמיקה מאחרות. אחרי הסיפור על סלומון רובינשטיין הזקן כתב את "עפיפונים" העולה עליו מכל הבחינות.

גיבורו כאן הוא יהודי בן שמונים וארבע, תושב פריז שהתעשר בייצור הלבשה מוכנה, ושרד את השואה במרתף בשאנז אליזה. עכשיו הוא דואג לצרכיהם של קשישים בודדים ונזקקים אחרים ברחבי הכרך. בדירתו הגדולה הוא מייחד שני חדרים לחבורת מתנדבים שעונים לפניות הטלפוניות של בודדי הלילה. היום העולם מלא במוקדים טלפוניים כאלה. ב-1979, כשגארי כתב את הרומן, הפעילות הזאת לא היתה מובנת מאליה. 

סיפורו של המלך סלומון מוגש בגרסתו של ז'אן, נהג מונית שהוא גם שיפוצניק וגם אוטודידקט עם תאווה לקריאה במילונים. זוהי דמות שגארי רצה לתת בה הרבה מרכיבים חיוביים, וכמעט שאפשר להשתכנע בקיומה ולהתאהב בה, אלמלא היו בה יותר מדי מן המרכיבים המתוקים. הבחור, המתקרא גם מרסל קרמודי (גארי אהב לשחק בשמות בדויים), שואף לשפץ את חייהם הסדוקים של כל אומללי פריז. סגנון דיבורו והתנהגותו מבארים היטב את הרעיונות המרכזיים שהעסיקו את גארי, אך

הם מרחיקים מן המרקם את בשר המציאות.

רבים מן הדיאלוגים נשמעים כמו סיסמאות או התחכמויות שאינן צומחות באופן טבעי. אך אפשר לשאוב הנאה מאמנות הניסוח של גארי, מן ההומור המר-מתוק, מהתייחסותו למשמעות המלה הבודדת. וראוי לזכור לו לטובה את הרעיון ההומני המרכזי: אם אתה לא יכול להציל את השחפים המפרפרים בים המוצף מאזוט, תוכל להעניק סעד נפשי לזקנים הגלמודים שברחוב הסמוך. רק אל תשכח את אהובתך התומכת שהשאירה לך מפתח מתחת לשטיח.

אמיל אז'אר, חרדתו של המלך סלומון, מצרפתית: ניר רצ'קובסקי, ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 302 עמ'.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים