גבעת הצעקות: על התוכנית "מועצת החכמים"
אלון הדר מתמכר לתוכנית הפוליטיקה "מועצת החכמים", למרות (ואולי בגלל) שאין שם תרבות דיבור, אתגור החשיבה או תרומה פוליטית אמיתית
''מועצת החכמים'' , יום שבת, ערוץ 10
בכל פעם שברחתי מהשיחות האלה, שבדרך כלל לא הובילו לשום מקום וכל כולן התבססו על קתרזיס אישי או על שחרור אגרסיות, הן לכדו אותי במקום אחר. אצל חברים, במונית, במיטה. ואני נכנעתי להן.
פאנל הדעה הוא פאנל הצעקה. "מועצת החכמים" צילום מסך
יש משהו ממכר (ומסוכן לנפש) בשיחות האלה, גם כשהן מוצגות על מסך הטלוויזיה. פופוליטיקה וממשיכות דרכה הן "האח הגדול" במינון יתר ובהזרקה ורידית. פאנל הדעה הוא פאנל הצעקה (פלא שבוגרי התוכנית המצטיינים הפכו לפוליטיקאים.(? שום בשורה חדשה, מחשבה מרעננת או סקופ עיתונאי לא נולדו שם.
דן מרגלית הוא רץ למרחקים ארוכים של הז'אנר הזה. צריכה להיות מידה לא מבוטלת של כישרון כדי לנצח על גן הילדים המתלהבים. אבל כאן הגננת בחרה את הפציינטים, כולל כמה מהוורבליסטים המצטיינים באזור. מעצבנים, פוצים, אבל דעתניים לאללה. וההרכב השבוע: ארי שביט, גדעון לוי, דב וייסגלס, גדי טאוב, אלדד יניב, יפעת ארליך.
הפאנל הזה אולי לא ממותג כמו משולש ברמודה של הצעקות לפיד-דנקנר-אייכלר, אבל עדיין מייצר כאן את ההצגה (הפוליטית) הכי טובה בעיר: שביט נגד לוי. לוהט, אמוציונלי, אידאולוגי. תענוג. עוד יותר תענוג היא הקרבה של המשתתפים למקבלי ההחלטות בעבר ובהווה.
ככה קבלנו מונולוג חד-פעמי של מרגלית על חברו לשעבר אהוד אולמרט: "לא האמנתי לאף מילה שלו. הוא אף פעם לא לוקח שוחד, אלא הלוואות. אבל הייתה בי חמלה." מה צריך יותר. מה??? אתגור השכל, נתונים אמיתיים, תרבות שיחה. דברים קטנים. אבל אני מכור. כמו שיפודי פרגית ביום העצמאות שאי אפשר להפסיק לאכול, גם אם הזלילה גורמת לבחילה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם