ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » אמנות

מועדון הפצ'ה: ראיון עם איתי מאוטנר על הפצ'ה קוצ'ה

בשבוע הבא תל אביב תתרגש מאירוע ה"פצ'ה קוצ'ה", ערב אמנות בו אמנים צעירים (וכאלה שכבר לא) מציגים את עבודותיהם במשך שש דקות וארבעים שניות. איתי מאוטנר, ממארגני האירוע, מסביר למה הפורמט הקשוח עובד, איפה כדי לישון ללילה אחד ואיך שומרים על החד פעמיות. ראיון ב-640 מילים

ביום רביעי הבא יערך בהאנגר 11 בתל אביב אירוע בשם "פצ'ה קוצ'ה". לרבים מחובבי האמנות המקומיים מדובר באירוע שאסור לפספס. הערב, שמתרחש כבר בפעם התשיעית, מושך אליו באופן מסורתי קהל רב (בפעם הקודמת הגיעו כ-2000 איש שדיווחו על הנאה גדולה) כשכל הכרטיסים, שמחירם 20 שקלים, נמכרים בתוך שעות ספורות.

אז על מה המהומה? מדובר באירוע אמנות שמתנהל בכל העולם, במסגרתו אמנים עולים על במה ומציגים את מרכולתם. יש טריק אחד: על כל האמנים לחלק את המצגת שלהם לעשרים מקטעים בני עשרים שניות, מה שמעניק לכל פרזנטציה אורך של שש דקות וארבעים שניות בדיוק (למען המחווה, גם הכתבה הזו תהיה באורך של 640 מילה).

לקראת הערב התשיעי בסדרה, תפסנו את אחד ממארגני הערב, איתי מאוטנר, איש תרבות שערך בעבר את המגזין "360 מעלות", הנחה את תוכנית האמנות "בא בלילה" בערוץ שתיים והיה ממקימי הביאנלה בתל אביב, לשיחה קצרה.

"אני משתתף בערב מהפעם הראשונה", אומר מאוטנר. "את הראשון רק הנחיתי וענת ספרן, שגם אחראית לו, אצרה לבד. זה התחיל במועדון ה'סלונה' עם 250 איש. הרעיון הגיע בעקבות ערב דומה אליו נחשפה ענת בטוקיו, שגרם לה לחשוב 'ווי, בא לי גם אחד כזה'. מדובר ביוזמה ללא מטרות רווח שמתקיימת ב-300 ערים מסביב לעולם. אז את הראשון היא אצרה לבד ואחריו הבינה שיש לה פחד במה. לי זה מעולה, כי לי יש פחד לא לעמוד על במה, וכך התחברנו".  

למה 6:40?
"כנראה שפיצחו כאן משהו בהתנהגות האנושית. יש משהו ב-20 שניות על 20 דימויים שפשוט עובד. אולי זו אמת אוניברסאלית. עובדה שזה מצליח: עשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם ראו כבר ערב כזה. יש משהו בתמצות ובדיוק הזה שמצליח למשוך".
 

הציגו אצלכם אמנים גדולים. איך הצלחתם לדחוס אותם לפורמט כזה מגביל?
"נכון, היו אצלנו מיכל רובנר, סיגלית לנדאו, אוהד נהרין, יאיר גרבוז, כל מיני אנשים שעשו המון בחיים שלהם. פתאום אתה בא ואומר להם אתם צריכים לכנס את המשמעות של העבודה שלהם בתוך 6 דקות ו-40 שניות. זו סיטואציה זרה. ביפנית, 'פאצ'ה קוצ'ה' זה 'בלה בלה'. זה כאילו 'קאט דה בולשיט, דבר לעניין'. ובסוף אתה מקבל משהו נורא מזוקק.

אז יש כאלה שפשוט מראים מבחר של העבודות שלהם ויש כאלה שמכינים עבודות מיוחדות. נגיד, רננה רז הכינה קטע חדש, שחולק ל-20 ביטים. כל 20 שניות עלה רקדן חדש – אמא שלה, סבתא שלה, מישהי שעושה בייביסיטר – והציג קטע. מצד שני, זו גם הזדמנות להראות דברים שאתה עובד עליהם.

או דוד פולוניסקי, המאייר הראשי של 'ואלס עם באשיר', הראה קטעים מתוך הסרט. בעולם שלנו אין לזה מקבילה. גם אתה מקבל אמן שמסביר את היצירה, וגם יש לך תשעה כאלה בכל ערב".

אז למה לא להרחיב את הקונספט לערבים נוספים באותו השבוע? למה רק אחד?
"כל הרעיון פה זה החד פעמיות. מדובר ב'פאצ'ה קוצ'ה' הגדול בעולם, הכרטיסים נגמרים מהר, אבל אנחנו לא רוצים לעשות עוד ערב. אנחנו מחפשים את החד פעמיות ואת האנשים הבאמת מעניינים שיש להם דברים להראות". 

מה יהיה לנו בשבוע הבא?
"זה אחד הערבים הטובים, לטעמי. יש את know hope, אמן רחוב בן 23 שנחשף בפעם הראשונה והולך להראות את מקומות ההשראה שלו בעיר. מצד שני יש לנו את זאב ליטמן, בן 89, בוגר המחזור הראשון של גרפיקה בבצלאל החדש. הוא עיצב המון לוגואים, 'דן' מהאוטובוסים, הקמפיינים של 'ויטמן', פרסומות למכביה, דברים מדהימים. קבוצת 'איפה דנה' הולכת לעשות אוריגמי בגודל של שישה מטר על ארבע מטר, אותו הם יקפלו את זה בלייב ב-20 קיפולים לכדי עגור אחד גדול.

הולכת להיות גם מחווה למאיר פיצ'חזדה ז"ל וארכיטקט אוסטרי בשם מיכאל גרוגל שהולך להציג הצעה למלונות ללילה. הוא אומר שלכל עיר יש חללים לא מנוצלים בלילה, אז למה לא להשתמש בהם? ההצעה שלו היא לינה בסוכות של המצילים".

מדובר בערבים מצליחים מאוד. יש הרבה כסף במכירת הכרטיסים?
"לא, זה ארגון לא למטרות רווח. נכון, כל 2000 הכרטיסים נמכרים תוך שעות, אבל למעשה בכל ערב כזה אנחנו קצת מפסידים כסף. זה נורא יקר להפיק והכרטיסים הם רק 20 שקלים. חברת ההפקות 'פאזה' תומכת בנו, ואנחנו ממשיכים להריץ את הערב בגישת 'אמני העולם התאחדנה'. זה אירוע חשוב לתרבות המקומית. מדובר בערב שכשאתה יוצא ממנו בא לך ללכת וליצור משהו".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...